ראיון: ויקי גרהם על המחזה 'ברידרס' בתיאטרון סנט ג'יימס

Breeders מאת בן אוקרנט. משמאל לימין אנג'לה גריפין, ניקולאס ברנס, תמזין אוט'ווית וג'מיימה רובפר. רק כמה ימים לפני פתיחת Breeders מאת בן אוקרנט בתיאטרון סיינט ג'יימס, המפיקה ויקי גרהאם מדברת איתנו על מה שהפרויקט הזה אומר לה, ומדוע בחרה להפיק כתורמה לעתיד התיאטרון. למה Breeders? "Breeders הוצג בפניי לראשונה כרעיון קטן בסוף השנה שעברה. בן אוקרנט (כותב שהכרתי מאז שהותי ב-Theatre503) נתבקש לתרום את הזרע שלו לחברה לסבית ושותפתה שרצו להקים משפחה, ובשיקול אם ואיך יעזור, זיהה רעיון מצוין להצגת מחזה. הצגתי את הרעיון שהיה עדיין בעובריותו ל-Stage One חודש מאוחר יותר, וכשנבחרנו להיות מועמדים, הזמנתי את המחזה. למזלנו, Breeders נבחר בסוף מרץ לפתוח את עונת One Stage בספטמבר. אין שום דבר כמו מציאות של חמישה חודשים מעבר מטיוטה ראשונה לליל הפתיחה שמחדד את המחשבה!"

מה משך אותך בתחילה לעונת One Stage?

"עונת One Stage היא הצעה שקשה להתנגד לה עבור מפיקה. לא רק שהשקעת Stage One בכל אחת מההצגות עושה תיאטרון גדול כמו סיינט ג'יימס בר-הישג, אלא שההכללה בעונה גם מספקת רמה יוצאת דופן של תמיכה ענפית והזדמנות לתצוגה בולטת. One Stage מאפשר לי לעשות משהו נדיר - להציג קומדיה חדשה בהקשר מסחרי, ולעשות זאת עם צוות השחקנים, הצוות היצירתי וההפקה שאני מאמינה שמתאימים ביותר למופע. Breeders נשאר מאמץ מסוכן, אבל הפקה בממדים אלה פשוט לא הייתה אפשרית ללא הכסף, ההדרכה והבעת האמון העצומה הזאת."

מה אתה מקווה להשיג דרך הפקת תיאטרון?

"ביימתי הצגות לפני שהפקתי אותן, ואני חושבת שהסיבה לשינוי להפקה היא שאני יותר מעוניינת להחליט אילו סיפורים, דמויות והפקות יוצגו בפני הקהל מאשר איך הם מוצגים. תיאטרון הוא אמנות עתיקה - אני לא פוחדת שהוא ייכחד - אבל אני דואגת שהוא עלול לצאת מהאופנה. אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי להפוך את התיאטרון להצעה טובה יותר מלילה בבית עם נטפליקס. אני רואה את תפקידי של הדור הבא של מפיקים לעשות תיאטרון שמרתק, מאתגר, מבדר ורלוונטי, ובוחרת לעשות זאת על ידי הפקת יצירה חדשה מאמנים דינמיים. אין דבר מרגש יותר מהדיאלוג בין מחזה חדש גדול לבין הקהל הראשון שלו."

Breeders: ג'מיימה רובפר, תמזין אוט'ווית וניקולאס ברנס. צילום: מנואל הרלן

"כרגע, כשאנחנו נכנסים לשבוע ההפקה, אני מתמקדת בהכנת המופע לקהל, ומתקשה לתכנן מטרה מעבר להשגת הצחוק הראשון. בטווח הבינוני, אני רוצה שהאמנים יקבלו הכרה ותשואה פיננסית לאנשים המדהימים שהשקיעו בזה. בהסתכלות קדימה, כמובן ארצה של-Breeders תהיה חיים ארוכים מאוד. הייתי רוצה שזה יוביל לעוד מחזות של בן, ולעוד של VGP."

מהם האתגרים הגדולים ביותר שעמדת בפניהם בהקמת עצמך כמפיקה?

"זה נשמע צפוי להגיד את זה, אבל האתגרים העיקריים היו פיננסיים. נכון מה שאומרים על הפקה: אתה לא יכול לעשות חיים, אבל אתה יכול 'לשווק'. אני חייבת להודות שהפכתי את החיים למורכבים יותר בשבילי בבחירה להפיק באופן עצמאי (ולא במקום או עם ארגון ממומן באופן קבוע), ובהעדפה להפיק יצירה חדשה. אם קשה לגייס את הכסף לכל הצגה, זה היה כמעט בלתי אפשרי לייצר הכנסה עקבית עבורי. כל הפקה דורשת תהליך פיתוח שונה, צוות אנשים שונה ודגם כלכלי שונה, ולכן בעוד שהמגוון הוא מהנה, זה גם דורשני. יש הרבה אי הבנות בין האמנים על מה מפיק הוא ועושה, וכמעט חוסר אמון מהקורה כלפי מפיקים עצמאיים בין מקומות וארגונים. אני לא אחת שמשתמעת, אך אני מודה על הזדמנויות כמו One Stage פשוט לצאת לשם, להפיק מחזה ולקוות שהעבודה תיצור עוד עבודה."

למה הפרויקט הזה כל כך מיוחד עבורך? 

"זה היה תהליך מטורף לחלוטין, אבל מבריק, ומיוחד בשל כך. העבודה שלי הפכה קלה על ידי צוות יצירתי חלומי, בראשות תמרא הרווי הנפלאה. כולם נתנו כל כך בנדיבות את זמנם וכישרונם, ורובנו עובדים יחד לראשונה, אני מרגישה שמהר מאד יצרנו את המשפחה האלטרנטיבית שלנו. Breeders הוא בראש ובראשונה יצירת בידור, אבל זה סיפור שמתחבר לכל כך הרבה אנשים. מעולם לא עבדתי על מופע שהוא כזה מזרז שיחה. זה מדהים כמה אנשים מתמודדים עם אותם נושאים. אני גאה שזה מחזה עם שלוש דמויות נשיות מורכבות, וכהזמנת ההפקה הראשונה של Vicky Graham Productions להגיע לבמה, זה תמיד יהיה מיוחד לי."

Breeders פותח את עונת Stage One בתיאטרון סיינט ג'יימס