ביקורת: הדבורה השנתית ה-25 של מחוז פוטנם, תיאטרון דרייטון ארמס ✭✭✭✭✭

ג'וליאן איבס סוקר את 'הדבורה האיות השנתית ה-25 של מחוז פאטנם' מאת ויליאם פין, המוצגת על ידי MKEC Productions בתיאטרון דרייטון ארמס.

הדבורה האיות השנתית ה-25 של מחוז פאטנם

תיאטרון הפאב דרייטון ארמס,

31 במאי 2018

5 כוכבים

הזמן עכשיו

הדבר הגדול החדש כאן, ושמו אדם הייג. לראשונה, הכישרון הצעיר והפוטנציאלי הזה משלב את כישוריו כבמאי וכוריאוגרף, ובמעמד את המחזמר החדשני והמרגש הזה על תחרות איות בית ספר מקומית, והתוצאה היא הצלחה טוטאלית. מהרגע הראשון שבו מופיעה אליזבת צ'דוויק בדלת הכניסה לאודיטוריום בלבוש נפלא (בתור המורה השתלטנית אך החביבה רונה ליסה פרטטי), ועד המשטח הצפוף של הילדים בתלבושותיהם המוגזמות (התלבושות אינן מקבלות קרדיט, אולם עיצוב הבמה הוא של ויקטוריה פרנסיס), ועד לפזמון המסכם האחרון, גורם הייג להאמין לנו שאנו צופים במופע גדול בתיאטרון גדול.

הוא מבורך, כמובן, בעובדה שיש לו לשירותו את חברת MKEC Productions הנפלאה - חברת הבית במקום מרכזי זה, וההשראה של צ'דוויק ומרק קלי - אשר עם צעד מפואר זה בהתפתחותם כיצרנים עצמאיים של הפקות מחודשות של יצירות יחסית חדשות, נראים כמי שהחליטו לאמץ את ה'בגרות' שלהם: אין במחלקה הראשונה הזו דבר שלא עומד בסטנדרטים הגבוהים ביותר, ושילוב כל העבודה המעולה הזו אינו ניתן לעמידות.

מכל הבחירות המבריקות שמאחורי הצלחה זו, אולי הנוצצת ביותר היא הליהוק המושלם. 400 מועמדים הציגו עצמם להפקה זו, ומתוכם 70 נבחנו באודישנים. מה שיש לנו כאן זה לא רק ״המובחרים״ משדה זה, אלא צוות שהיה יכול בקושי להיות מאוזן יותר ומאוחד אם היה מנסה. דאגלס פאנצ׳ הוא המורה השני (מייקל ווטסון-גריי), שבעזרת צ'דוויק שומר על הערב זורם בעזרת רפרטוארים חכמים והרבה התייחסויות וניסיונות מצחיקים ועדכניים. וצ'דוויק שאני אף פעם לא שמעתי בקולה כזה טוב קודם: היא תענוג. המחזמר נעשה לראשונה ב-2005, עדיין די חדש בזכרוננו, ושום דבר לא מיושן ביחס לפרשנותו הפשוטה, ועם זאת ההברקות הקטנות האלו חיוניות לשמור על ברקתו הבוהקת.

ולמה? ובכן, לא פחות משום שבתוך הדקות הראשונות של התכנית - עם הראשון מבין רבים מהשירים שהולחנו בגאונות ונוסחו בעדינות מאת כותב השירים ויליאם פין - ארבעה מחברי הקהל נגררים לבמה כדי להשלים את שורות ילדי התחרות: וכדאי שתהיו מודעים - חלק מהם חייבים להישאר על הבמה במשך זמן ניכר, ולהשתתף בשירים, דיאלוגים וכמובן - באתגרי התחרות. זה נעשה בצורה ברורה כדי למזג את הניסיון של מה שמתרחש על הבמה עם גורלותינו האישיים כאן ועכשיו של היום: זה בהחלט לא על "לצחוק בזול" על חשבון הציבור. הקהל אוהב את זה ומתגמל על כל פתיחוּת להשתתפות בהמלצות נמרצות. תפקיד 'מבוגר' נוסף הוא הבריטון המשובח של אינטי קונדה כמנקה המתנהל, שנכון להיום עובר שיקום, ועוזר לנהל את מהלך הדברים המועמדים באולם ההתעמלות הבית ספרי.

במצב רוח חגיגי למדי, אנו יוצאים בחלקי חייהם של הילדים: אהרון ג'נסון הוא צ'יפ טולנטינו, הזוכה הקודם, המנסה לחזור לזכייה שלו; לות'י ג'ונסון היא לוגאין שוורץ-אנד-גרובן עם הבעיות בקול; דני וולאן הוא העלה קוני-בר הגבר הצופי הטוב בחבורה; והטנור ההירואי של טי ג'יי לויד מהדהד בבהירות ובחוסר מפואר כוויליאם ברפי האקסצנטרי; ג'ני מאי מופיעה בצורה קפדנית כמארסי פארק; ותיאה ג'ו וולף היא המתפתלת תמידית של אוליב אוסטרובסקי. לכל לוחמים הצעירים האלו בחזיתות הנוער יש עליהם מטען 'מעניין' יותר או פחות שמציין אותם כחלוצים למאה ה-21, איפה שכל מני הבדלים ואלטרנטיביות לנורמות הישנות של החברה מתגלמים כתכונות שקיבלו מאפיינים מיוחדים שדרכם אנו יכולים להכיר אותם. המחזמר, התחרות עליה הם מתמודדים, אינה בעצם על כך אם הם יכולים לאיית מילים בצורה נכונה, אלא אם הם יכולים לחיות את חייהם. לפיכך, חוטי הבדיחה חסרי החשיבות נשמעים ממש חזקים, מזכירים לנו שזה על הרבה יותר ממה שזה נומינלית עליו.

השאר את כל המוסיקה - וכמה שמוסיקה זו מפוארת - על תפר השינוי הנפלא של MD קיירן סטלארד, העושה כל שביכולתו לשכנע אותנו שפסנתרו החשמלי הקטן הוא למעשה תזמורת בעל ממדים נדיבים. השירים הפרטניים נוחתים 'מעולים', והאנשים רוחצי המקהלה שרים את הרבים הארמוניות שבהם בהוראות עולמות ובהתענגות. אנדי היל מופקד על 'מנהל טכני', והמשמעות היא - בוודאי - התאורה המושלמת היא עבודתו. אין, ככל שיכולתי לראות, ואפילו שמיקרופון משמש כאביזר משמעותי, הגברת קולות כלשהי. ג'יי מארק פים מספק את הווידאו שמוצג על זוג מסכים טלוויסיים. את כל השמות האלה יש לשבח עבור מה שהם עושים. אולם הקרדיט הכולל כאן שייך לבמאי-כוריאוגרף הנפלא, שאנחנו בטוחים שבעזרת הפקה זו זהו הצעד הראשון בדרך שיכולה בהחלט להיות מפוארת וארוכה בתפקיד החדש הזה.

אז מהר להזמין עכשיו: אי אפשר להחמיץ זאת.

עד 16 ביוני 2018 בתיאטרון הפאב דרייטון ארמס

תמונות באדיבות אלכס הארווי-בראון ב-Savannah Photographic

הזמינו עכשיו עבור 'הדבורה האיות השנתית ה-25 של מחוז פאטנם'