ביקורת: פשע ועונש, The Scoop ✭✭

צילום: שילה בנט פשעים ועונשים: מחזמר רוק

הסקופ

2 בספטמבר 2016

2 כוכבים

מביע את אמפיתיאטרון הסקופ עם הצגות תיאטרוניות של ספרות קלאסית, פיל וילמוט חוזר לעונה החופשית של תיאטרון פתוח בלונדון עם עיבודו ל’פשעים ועונשים’ של פיודור דוסטויבסקי משנת 1866, וביחד עם שירים של 80’s פופ-רוקר טויה ווילקוקס, סיפור מקוצר מסופר בצורה של מחזמר ג'וקבוקס רוק.

במרכז פסטיבל הקיץ של לונדון ברידג' סיטי, האווירה מחשמלת כאשר עשן נשפך מסט של פיליפ אדולס, מתמזג עם ניחוחות של ברביקיו קיץ. אך, זהו לאנשים ששותים פרוסקו ואוכלים בורגרים שאני חושק לחזור, יותר מאשר למחזמר של וילמוט.

אין ספק, לצוות יש אנרגיה עיקשת שהיא המכונית לספר את הסיפור החזק והאגרסיבי של רודיון רסקולניקוב, סטודנט לשעבר העני עם חרדה משתקת, שמתקיים בקושי במאה ה-19 בסנט פטרסבורג. רדוף על ידי מחשבות רצחניות, רסקולניקוב הורג את המשכונאית הישישה אליונה איבנובנה ואת אחותה, ליזבטה, בתקווה שבעצם סיום העסק המניפולטיבי שלהן (שהוא עצמו היה קורבן אליו), ובגניבת עושרם, הוא יוכל ליצור חיים טובים יותר לעניים. הלם של רסקולניקוב מתגבר והוא הופך לחולה באשמה עד שבסופו של דבר הוא שוכנע לכפר על חטאיו ולחפש גאולה.

הדרקון של וול שכינת באתר הסקופ. צילום: שילה בנט

אלק פורטר הוא רודיון רסקולניקוב מרתק ומחוייב והוא מציע קול משובח. עם זאת, וילמוט רצה 'לחקור את הרוצח המנוכר שקודר כמעין הילד הרע הכריזמטי שכולנו נמשכים אליו בשנות העיצוב שלנו' ו, למרות שאני מרגיש שפורטר מביא איכות שובבות לדמות, לכן מצליח לראות את חזון של וילמוט, אני מתגעגע לחרדה המשתקת ולייאוש שתופס את נשימתי תוך כדי קריאת הספר. אנג'לה לבריק מציגה את קטרינה החולה עם שפע של אנרגיה ואמונה נועזת, ורייצ'ל דלוס בתפקיד סוניה וזאק המילטון בתפקיד דמיטרי, נושאים את המוזיקה עם הקולות המרשימים שלהם, למרות שכמה מהבחירות של השירים מרגישות מאולצות ומביכות. בשבילי, מחזות זמר ג'וקבוקס יכולים לעתים לגרום לסיפור ולדמויות להרגיש בלתי נסלעיים מכיוון ששיר פופולרי מוכנס לפעמים ללא פיתוח אמיתי. בעוד שירים כמו 'מלאכים ושדים' ו'אני רוצה להיות חופשי' נראים מתאימים, אחרים, בשבילי, אינם מתאימים. חוקר המשטרה פורפירי פטרוביץ' שר את 'זהו תעלומה' הידוע כשהוא מתחיל לחקור את הרצח של איבנובות, והוא מצטרף על הבמה על ידי הקורבנות מחופשים עם כובעי פאה עם זרמים אדומים המפזרים על פניהם, שבסופו של דבר מתחילים לרקוד סביבו באופן זומבי. למרות שקומדיה מתקבלת בברכה להפחתת מעט מהקדרות, זה מרגיש יותר כמתח מוזר מאשר כקומדיה.

צילום: שילה בנט

וילמוט מקווה שעיבודו ל'פשעים ועונשים' ידרבן אנשים לקרוא את הספר, וכשאני יושב, עומד לעבור לדף בו מתכנן רסקולניקוב את הרצח, אני יכול לומר שהוא הצליח בכך. אולם, אני מרגיש קשר מעמיק יותר לדמויות דרך מילותיו של דוסטויבסקי מאשר קיבלתי מההופעה, ואולי זה בשל העובדה שגרסה זו נדחסה ל-90 דקות בלבד. בסך הכל, רציתי שהקיש את בטני, אבל אני חושש שרק נדבקה. למרות זאת, יש לשבח את מה שפיל וילמוט מספק כל שנה. לא רק שהוא מציע הופעות חיות חינם לבוגרי תיאטרון, לאלו שלא היו בוחרים לבלות את כספם על כרטיסים ולאלה שמסרבים לשלם את המחירים הגבוהים הגוברים, אבל הכי חשוב, מבחינתי, הוא מספר לנו סיפורים שבדרך כלל עומדים לאבק על מדפי הספרים שלנו; אלה שאנחנו אשמים שדוחפים לאחור מאחורי עותקים של הארי פוטר וברידג'יט ג'ונס. בסך הכל, אם נהנתי מהמוזיקה לא באמת משנה מכיוון שהוצגה בפני קלאסיקה  שאני צריך היה להעריך עד כה - והוא קלאסיקה מצוינת.

‘פשעים ועונשים’ מוצג באתר הסקופ כחלק מפסטיבל הקיץ של לונדון ברידג' סיטי עד 25 בספטמבר 2016.

הזמינו עכשיו לפשעים ועונשים