סקירה: בעדינות לאורך הזרם, תיאטרון הפארק ✭✭✭✭

פול טי דייויס סוקר את המחזה "בעדינות במורד הזרם" של מרטין שרמן, בבימויו של שון מתיאס שמוצג כעת בתיאטרון פארק בלונדון.

בן אלן וג'ונתן הייד ב"בעדינות במורד הזרם". צילום: מארק ברנר בעדינות במורד הזרם.

תיאטרון פארק

18 בפברואר 2019

4 כוכבים

הזמן עכשיו

בו חי בשקט בלונדון, גבר גיי מבוגר, כאשר מפגש חטוף באתר חדש בשם Gaydar מוביל אותו לרופוס, צעיר עם מיקוד ב"דדי" ואהבה למוזיקה ותרבות מתחילת ובאמצע המאה העשרים. בו הוא פסנתרן קוקטיילים, שילוב של ברוקלין והדרום העמוק, שליווה את מייבל מרסר, זמרת מועדונים שכמעט נשכחה, אך מהווה אליל לרופוס. הם מתחילים בקשר שמחזיק שנים, אך בדיוק כאשר בו פותח את ליבו ואורח חייו לאהבה, רופוס פוגש את הארי. אך אין זה סיפור טרגי של אהבה אבודה ובדידות של הומוסקסואל מבוגר. דרך זיכרונותיו של בו, הדרמטורג מרטין שרמן יצר מחזה יפהפה על ההיסטוריה הגאה, והוא מבוצע באופן מרהיב על ידי צוות שנשאר נאמן להנחיותיו של שון מתיאס.

הארי לות'י ובן אלן ב"בעדינות במורד הזרם". צילום: מארק ברנר

ג'ונתן הייד נפלא כבו, אך אין כאן גאון דרום טראגי נעדר, הוא מכובד, אלגנטי, נוגה ומשקף אהבה ואפשרויות. תמיד מצפה לסיומות רעות עבור הגבר הגיי, המונולוגים שלו חושפים חיים שלמים של הומופוביה ודיכוי, שמגיעים לבסוף לשוויון ושלווה פנימית. אהבתו הראשונה נהרגה בהתקפת אש על מועדון גיי בניו אורלינס, אירוע אמיתי שנשכח, ושרמן משחזר אותו להיסטוריה הגאה, אהבתו השנייה מתה מאיידס. אין פלא שבו נרתע מאהבה, אך הייד מוביל אותנו בכישרון דרך הפגיעות והגאווה שלו, והאפשרויות של אהבה.

ג'ונתן הייד כבו. צילום: מארק ברנר

בן אלן מצוין באותה מידה כרופוס, וזה מחמאה לכתיבה ולשחקנים שמערכת יחסים של חיבה אמיתית מתוארת כל כך טוב. הרבה יותר צעיר, ו"בי-פולר נמוך" מה שמאתגר את הקשר שלהם, בו נותן לרופוס חופש, וכתוצאה מכך הוא פוגש את הארי, אמן פרפורמנס. חלק זה יכול היה להישאר בלתי מפותח, אך שרמן מפתח אותו היטב והארי לות'י תופס אותו בשתי ידיים, משנחל חלק זה מאמן אוהב ומלא בעצמו לאבא אוהב. להראות עד כמה התקדמנו, בו נותן את רופוס להארי ביום חתונתם, ואהבה וחיבה אמיתית מתפתחת בין שלושת הדמויות. כאשר המחזה מסתיים, "דוד" בו מחזיק את בתם, סמל לפלא ולעוצמה של משפחות "אלטרנטיביות", (אם כי יותר ויותר מיינסטרים).

ג'ונתן הייד ובן אלן. צילום: מארק ברנר

במקומות מסוימים, שאלותיו של רופוס על האמנים שבו הכיר ועבד איתם דורשות מעט יותר מידי אקספוזיציה, שם כדי לחנך ולסייע במעברים בין הסצנות, אך ישנם הרבה פיצויים. שיר הילדים "Row row row your boat gently down the stream" מספק אנקדוטה יפהפייה מהמלחמה העולמית השנייה, זמן שבו גברים ונשים גאים היו, לפחות, נסבלים על ידי הרשויות, שנדרשו גופים במקומות אסטרטגיים. (התגובה הקשה הייתה קשה בשני צידי האוקיינוס האטלנטי לאחר שהמלחמה הסתיימה.) כאשר בו שר את השיר לילד אשר בזרועותיו בסוף, קשה מאוד לא להתרגש.

אל תתעוות על ידי המילה בעדינות בכותרת. אולי אין לו את השחר והשאפתנות האפית של הירושה או מלאכים באמריקה, אך המחזה החסכוני של שרמן עדיין מעניק אגרוף אפקטיבי או שניים. הוא נשגב ויפהפה ויצירה להנות.

עד ה-16 במרץ 2019

הזמנת כרטיסים לבעדינות במורד הזרם