ביקורת: אלים ומפלצות, Southwark Playhouse ✭✭✭✭

ויל אוסטין ואיאן גלדר ב-אלים ומפלצות. צילום: אנאבל ורה אלים ומפלצות

תיאטרון סאות'וורק

4 כוכבים

אמצע שנות החמישים והבמאי הבריטי ג'יימס וייל - במאי ספינה תעלה, סוף המסע וסרטי האימה הקלאסיים פרנקנשטיין ו-כלת פרנקנשטיין לא יצר סרט במשך שנים.

כשוייל גר בלוס אנג'לס עם המשרתת שלו מריה, הוא נמצא בבידוד, מצבו הבריאותי מתדרדר אחרי אירוע מוחי, והוא נותר במצב זקנה מינית מטרידה, תוך שהוא ממשיך לעסוק בתשוקותיו האמנותיות והמיניות. זה לא החיים המתאימים למוח יצירתי כמו של וייל.

החיים משתנים כשהוא מפתח חברות עם הגנן קלייטון בון, דמות אמריקאית מסוקסת ומרשימה. בון מתרשם מהבמאי ומתרגש כאשר וייל מבקש לצייר את דיוקנו. הוא לא יודע מה מצפה לו.

אלים ומפלצות מבוסס על הרומן של כריסטופר בראם אביו של פרנקנשטיין, שבסוף גם עובד לסרט בכיכובו של איאן מקלן. זו סיפור רדוף שמציג את הפרסטרציות של הזקנה ואת ההרס הנגרם מאירוע מוחי. וייל מתלונן תדיר על ערפל מנטלי ולא רוצה לקחת תרופות מחשש שיפגעו בתפקודו המנטלי.

וייל מתמוד עם פלאשבקים לרגעים משמעותיים מנעוריו עם ברנט וטוזר, התאהבויות צעירות, הן בעיר מולדתו דאדלי והן בחפירות של מלחמת העולם הראשונה.

ראסל לייבי לא רק עיבד את הרומן אלא גם ניהל את הבימוי בהפקה בבכורה עולמית זו. זה לא משימה פשוטה בספרו של כל אחד, אך הפקתו של לייבי בטוחה, נותנת לשחקנים הזדמנות לזרוח בעיבוד הסטייג'ינג. עיצוב במה פשוט מאת ג'ייסון דנוויר, תאורה מאת מייק רוברטסון והקרנות מאת לואיז רודס-בראון מתמזגים להראות את הפלאשבקים של וייל ואת סערת הברקים בתוך ראשו כשהוא מתדרדר בעקבות האירוע המוחי.

ביצועו של איאן גלדר כג'יימס וייל הוא הישג מרשים. גבריותנו הממשיכה זורחת מבעד לגוף הישיש. אפשר לראות ממש כיצד הוא נאבק להישאר בשליטה כשהמוח והגוף נכנעים.

הסצנות של גלדר עם מריה, שגולמה על ידי להשל קארל, מציגות את השנינות החדה שלו כשהיא דוחקת בו להירגע ולהיזהר, בהבנה שהוא ״מנוול״, ושעליה לקבל את הרפתקאותיו אפילו אם היא מתנגדת.

ויל אוסטין משחק את קלייטון בון, לוחשרירים עם לב רך בתוך מעטפת של אישה אמיצה. מערכת היחסים שלו עם וייל מאופיינת בגבריות, אך מתפתחת בדרכים אכפתיות ורגישות כשהוא מתחיל להבין את האיש שיצר את המפלצת. לעתים פיזית, אי אפשר שלא להשוות בין הופעתו של אוסטין למפלצת של וייל ואולי זה חלק מהמשיכה. על בון לבוא במונחים עם הומוסקסואליות של וייל לעומת החברות איתו ותחושת האי נוחות בשעתם היא מוחשית מאוד.

זהו משולש היחסים בין שלוש הדמויות הללו שמפוך את אלים ומפלצות למרתק כל כך. הקשר בין וייל לבון הוא דינמי, שמתפתח תמיד עם טוויסטים ותפניות שונות לאורך הדרך. וייל מוצא בן לוויה תומך בבון, שמבין את האימים שרודפות את וייל כשהיכולות שלו מידרדרות.

וויל רסטאל וג'ואי פיליפס יוצרים לא רק את סטודנט הקולנוע קיי והרופא של וייל, אלא מחיים את הפלאשבקים בחייו של וייל בקלות, עם שינוי לדיאלקטים של דאדלי בהקשה כפתור. הביצועים שלהם בטוחים והופכים את ההתדרדרות של וייל לכואבת עוד יותר כשהוא משתלב בעיני דמע.

אל תצפו ב-אלים ומפלצות לסיפור מחדש של עשיית פרנקנשטיין. זה הרבה יותר מכך. מדובר בסיפור מסופר היטב מלא הומור, רגש ודמויות מעוצבות היטב. אלים ומפלצות הוא בילוי מעולה לערב ונותן הצצה ייחודית למוח של גאון יצירתי. אלים ומפלצות יעלה עד השביעי במרץ 2015 ב-תיאטרון סאות'וורק