ביקורת: אורלנדו, תיאטרון גאריק לונדון ✭✭✭

התיאטרון שלנו, ליבבי פורבס סוקרת את הפקת חברת מייקל גרנדג' של אורלנדו בכיכובה של אמה קורין בתיאטרון גריק.

אמה קורין ב'אורלנדו'. צילום: מארק ברנר אורלנדו

תיאטרון גריק

3 כוכבים

רכישת כרטיסים חבילת וולפים משוטטים סביב שינוי-מגדר

וירג'יניה וולף אחת עם משקפיים ומראה חרדה בחצאית חומה ונעימה וקרדיגן קודר אינה מספיקה, אז ההפקה של מייקל גרנדג' נדיבה ופותחת עם חבילת וולפים שלמה - תשעה מהם - בגרסה החדשה של ניל ברטלט לפנטזיה הקלאסית-פמיניסטית של המחברת. הם/היא נמצאים שם כדי לספר ולעזור בסיפור על חביב חצר צעיר של אליזבת הראשונה שחי בחלומיות כמי שכל אחד, כמעט שלא מתבגר בעודו מוצא אהבה, איבוד והרפתקאות ומשנה את מינו לאישה אי שם בין התקופות הג'ורג'ית והוויקטוריאנית. ובמיוחד, במורת רוח רבה להיות אישה בתקופה האחרונה.

מה שמובן למדי, שכן זו התקופה בה נולדה וולף, ומתוכה היא, גיבורותיה ואהובתה ויטה סאקוויל וסט נאלצו להיאבק עד שהתאבדה ב-1944.

דברה בייקר, אוליבר וויקאם ואקוק בול. צילום: מארק ברנר קהל הוולפים אפקטיבי, מבטא את צורך האדם להיות הרבה דמויות שונות, לא לכודים בתפקיד אחד. יש בכך אירוניה נחמדה, שכן המחלה המגדרית של עתנו והפוליטיקה המזהה של זהות לעיתים מרגישים כמו מלכודת יותר מהחורשא אורלנדו דורש כדי "לכבד את האושר, ולציית לתשוקה בכל צורה שהיא מגיעה". הספר מעניין לנצח, ואכן גרסה תקציב נמוכה יותר לאחרונה בתיאטרון ג'רמין (https://theatrecat.com/2022/05/15/orlando-jermyn-st-theatre-wc2/) שלחה אותי אליו, מוכרת בהתלהבות הפארודיה הקומית והעליצות הבלתי מודעת של ההפקה ההיא.

אך הגרסה של ניל ברטלט התמזגה באופן כלשהוא מאכזבת: בלתי מהותית אף שהיא שנונה ומעוקצת, לעיתים מערבבת באזדנות נימה מקוד-שייקספירים נוראי (אני אוהב את 'קיפוד החושק') מגניבת רמיזות גם מ'חמים וטעים' ו'קברט'. בימוי מקסים: ערפל ביריד הכפור ב-1603 בלונדון, תנועה מתמדת, ותלבושות המרהיבות של פיטר מקינטוש - לא רק על אורלנדו האלוהי אלא שהוולפים מחליפים ומתארגנים לדמויות האחרות שהוא/היא פוגש. יש גם כמה בדיחות טובות, ודבורה פינדליי כ'גב' גרימסדיץ'', המלווה את אורלנדו במאות היא תענוג כל פעם. בתיאוריה זה אמור להיות תענוג עוצר נשימה לדור המגדר-הנזיל, אך שהבאתי איתי היה מעט לא מרוצה: הרגיש שזה מיושן בהבחנה. הוא גם ציין שאילו זה היה בפרינג' אדינבורו זה היה מתאים. בעוד פה, במערב...לא ממש.

הסכמנו גם בתקווה שניל ברטלט היה שלא לערוך אומץ ולהוסיף קודה שבה אורלנדו צולח את השחרור הנשי ומגיע לימינו לערבב עם המושגים שלנו. אבל כאשר המחברת מתה בשנות ה-40, זה נעצר, יש רק קצת פילוסופיה בוי-אושר והליכה אל האור. גם אילו חלק מהפגישות עם המשוררים הגדולים במקור היו נכללות בו, היה מרגיש כמו נזיד עשיר יותר.

לא נורא. דבר אחד בטוח: אמה קורין הולכת לקבל הצעות רומנטיות מרוב 74 המינים המדוברים. הם לא מגיעים חמודים יותר, גאמינים וגמינים אנדרוגיניים, מההבזק התחמושתי הראשון של 'שלו' תחת שמלת אליזבת לפרחים של 'שלה' תחתונים מהמאה ה-18 ושמלה טניס של שנות ה-40. יש שם חיבה אבירית, ואם שילמת אחד מ-10,000 הכרטיסים המובטחים של MGC במחיר 10 ליש"ט, תתקבל ברצון. כהנאה אולי לא, אם לומר את האמת, אינטלקטואלית. בכל זאת, כדי להיות הוגנים יש גם המון כרטיסים רגילים מתחת ל-60 ליש"ט גם כן, מה שביום עכשווי לתיאטרון באמצע המערב זה מרשים. אז אל תתייאש. תתאהב בקורין, אולי. רק אל תצפה להלם רעם.

מופעל בתיאטרון גריק עד 24 בפברואר