ביקורת: סת רודצקי עם מייגן הילטי, אונליין ✭✭✭✭✭

ג'וליאן איבס סוקר את הקונצרט המקוון האחרון של סת' רודצקי עם מייגן הילטי מברודוויי ששודר אונליין ביום שני.

סדרת הקונצרטים של סת' - מייגן הילטי

שודר אונליין

27 ביולי 2020

5 כוכבים

'הקול', 'הבעלת החשמל',... בסוף השבוע הזה בהחלטה נפלה מייגן הילטי האדירה שהתחברה מ-L.A. מעבר לאמרות צפון אמריקה עם רודצקי העירני בניו יורק לצורך השלישי בסדרה של קברטים אינטימיים בזמני הסגר.  כרגיל, סת' לרוב משדר בדיחות ('לא יהיה שירה הערב' היה אחד הכדורגלנים הראשונים שהוכנסו למשחק באולם).  ההומור הדרמטי היבש הזה שלו הוא נתז שמורים את הקוקטייל בזוהרו.  כמובן, קיבלנו מוזיקה.  אחד משירי ההיט של הילטי מהסדרה 'סמאש', בה הייתה מועמדת לגראמי, 'תן לי להיות הכוכב שלך' (מארק שיימן וסקוט ויטמן) עשה התחלה מרקדת, כשהוא מציג את החום העשיר של המכשיר המפתיע שלה.  רשמית היא נחשבת כגובה סופראני, עם רישום עליון לחלוטין, אך קול החזה הזה הוא להפליא, והטבעי שלה בגשר נמצא בין כל התווים שמלחינים עשויים לבקש.

הכוח מאחורי הכס המלכותי המלא הזה, לעומת זאת, הוא המפיק מארק קורטייל, שרואה את ההערות והשאלות שהקליד הקהל בצג הצדדי ואז מחזיר מבחר קפדני לקהל 'השחקנים'.  כך שעכשיו יש לנו שלב של אינטראקציה עם הבית, במקום התגובות השמיעות השומרים מחיאות כפיים, מחיאות, צחוקים, קולות התבהלות, אוס וצוק.  אתה יודע.

המטרה של רודצקי בסדרה זו - אכן, בכל מה שהוא עושה - נראה להעשיר תרומה חיובית לא רק להערכה טובה יותר של 'האומנות' והאמנות הבמה מוזיקלית, אלא גם להבנה ברורה יותר של התהליכים פסיכולוגיים המעורבים.  זה בהחלט מה שאנחנו צריכים יותר בזמן תקופת ההסגר ותיאטראות יקרות לאחרונה חסומים מהקהל.  לא שנלמד שהלא להצטרף לדברים שגורמים לנו לירידה.  הילטי סיפקה לנו בפעם הבאה, ריצה קומית קצובה ודימוי ראתה עם 'תהיה פופולרי': ריצה קומית רעננה מתוך ההפקה ההמונית 'מרושעת' (היוצר גאון: סטפן שוורץ).  כאילו שלא היה מספיק, קיבלנו גם מההפקה הזאת, 'לטוב', אחד מהשירים הנשיים החדשים של השנים האחרונות.

https://vimeo.com/442040602

כמובן, קל יותר להביט אחורה על מה שהיה קיים כשהייתה 'תעשייה' מתפקדת מאשר להתבונן קדימה אל התרות הכה בלתי חדירה של עתיד בלתי נתפס.  אבל הילטי מייצגת תוכניות ומוציאה דברים לעולם האנימציה המתדרכב כביישני פרטים שהם לעיתים עדיין מסתובבים תחת אמברגו.  כך חזרנו לחשוב על, 'מקום ירוק כלשהו' (שנקרא קודם לכן הנכסים האישיים של אלן השונה - באיות שונה!) מהמותג הגדול הנוסף של הילטי, 'חנות הקטגוריות הקטנה', שיר ללא דופי של האווארד אשמן ללנצק המפתיע של אלן מונקן.  סת' הצטרף אליה אז לדואט יפה של 'סיימור באופן פתאומי'.  הופעות כאלה באמת מצביעות על האתוס ה'פולק' שנמצא עמוק בלב התיאטרון האמריקאי, הצורה הדרמטית המקומית של הארץ הזאת.  הטרנד הדגלוסי, יכול להופיע כל כך בקלות מתוך סשן מרתוני של יום ראשון בערב בקפלה, עם הנשים והגברים, הילדים והנערות, וכל אלה שקובעים אחרת בצורתם הטובה ביותר, יוצרים את המוזיקה, משתפים את הרוח.

אך תהליך היצור של תוכניות ברודוויי הוא מסובך יותר: לרוב ארוך, לעיתים קשה מאוד ודורשני.  הילטי קשרה לנו בסיפור על השתתפותה בהליך ההיריון של '9 עד 5: המחזמר', וכיצד עבדה עם הצוות שהובל על ידי המולטה דולי פרטון.  הטבעי השיתופי של התיאטרון הוא מה שכולם עכשיו מתגעגעים אליו, והחיבור החברתי - מההצגה השקפה מול המפיק ועד בהצלחה להכרזת לקוחות מאושרים שעוזבים בסוף הופעה - זה מה שהתפקוד הכלול הוא יצירתו.  להדגמה של התאמתה וגמישותה, מייגן הצגת שליטתה במבטא ובסגנון, עם קול אמיתי של דולי ל, 'אני רק מותג ערום מכובד', שהשתלב בצורה מרשימה לשיר הכותרת המנופף בכתפיים.

כאילו במה לא הייתה מספיק לחוצה, עולמות הטלוויזיה אפילו קיצוניים יותר במונחים של הסיכונים המעורבים, והשליטה היציבה שתרגילי ייצור דוגמת להחזיק על הכישרון, מזמינים מבצעים לבדוק על תפקידים.  אם הם חותמים אותך, אז הם לא ישלמו לך, אבל אינך רשאי לבדוק על משהו אחר, ואתה עשוי להתייצב מול מספר אחרים - שמאחד מהם רק יבחר לתפקיד.  זה קשה!  אז, אנשים, בכל פעם שאתם צופים בתוכנית טלוויזיה אמריקאית, חשבו כי הקבוצה המגיע לשם כנראה הייתה צריכה לזחול דרך גחלים בוערות.

כל הוסיף סיבה, אז, להתפוס בדיוק כמה חשוב הוא הצד 'המפולי' של התעשייה, והחיים בכללם הוא.  הילטי לא רק חיה זאת בעצמה, אלא גם מחזקת 'אתה חייב להאמין', ארגון שמספקת תמיכה המשפחה ממשיכה לילדים מאומצים ללא מישהו אחר בחייהם.  'תינוקת לבנה יד שנייה יפהפיה' מתוך 'סמאש', היה המספר המושלם לקירוב את היבט זה מחיה ועבודתה.  פעם אחר פעם, רישיון זה פונה לסיפורי מאבק דרך מצוקות, מבטא קולות של אנשים שחיים קשים ועדיין נותנים כל אשר בכוחם להגיע למשהו טוב יותר, 'משהו יפה'.  זה מה שמצאנו גם באמילי סקינר, 'המרה של האלטו', יריית כרטיס ביקור לסינגל המפואר במיומנות סופר-מתקדמת שהילטי שר בתשוקה.

עם זאת, צריך לשקול כמה מהסיפורים התיאטאַטריים גם על חיזוק סטריאוטיפים חברתיים.  מייגן עסקה גם בזה, במודעות לקרובים האיומים לעתים קרובות שקיימים במהירות מתחת לשטח הנוצץ.  במיוחד, עד כמה לעתים קרובות אנו מוצאים את הנרטיב של נשים שמוצגות במצב אי נוחות אחת עם השנייה, או נראות כאבות ורעיות לא מספיקות ולכן ראויות לשלילה?  איזו השבה טובה יותר לאלה שטויות יכולה להיות מאשר של שרה בראליס, 'היא הייתה שלי' מתוך 'מלצרית'?  זה שר כאן עם כל התשוקה והמחויבות של הילטי.

ובכל זאת, פתיחת דלתות היא גם מה שהתוכנית הזאת עושה, וקיבלנו עוד אחד מהנכנסים ברי המזל שנבחרו להציג את תשוקותיהם להאורח: לא זה בלבד, הפעם קיבלנו מבצע אישי וגם טריו של קולות להרמוני פסגות, עם סיום של הרמוניה עילאית של ממדים סטרטוספריים.  זה נוסף דרך חכמה להתחבר לקהל ולהזכיר לנו את הברכה העצומה של הכישרון שקיימת בארה"ב.  הילטי סיכמה עם ביצוע מורכב של 'המספר של השעה האחת עשרה' מ'רטיימה' של אראנס ופליארטי, 'לעולם לא נוכל לחזור לפעם'.  כמה היא גרמה להם להישמע דִין, נכון היום.  ולסיכום, חזרנו שוב לעולם של 'סמאש' ו'הם ממשיכים להזיז את הקו': תגובה לחלוטין על עכשווים ועולמנו של היום.

רלוונטי? מרעי? מדהים? אני חייב לומר שכן.  למען האמת, הקברט לא יהפוך לטוב יותר מזה.

בקרו באתר הקונצרטים של סת' ביקורת קונצרט נורם לואיס ביקורת קונצרט אודרה מקדונלד