ביקורת: המלך ואני, לונדון פלאדיום ✭✭✭✭✭

דאגלס מאיו מבקר את ההפקה של ברטלט שר למחזה 'המלך ואני' מאת רוג'רס והמרשטיין בתיאטרון לונדון פלאדיום.

קלי או'הרה וקן ווטנאבה ב'המלך ואני'. צילום: מת'יו מרפי המלך ואני

לונדון פלאדיום

3 ביולי 2018

5 כוכבים

הזמינו עכשיו לאחר עונה מוצלחת במרכז לינקולן בניו יורק, 'המלך ואני' של רוג'רס והמרשטיין התמקם בלונדון פלאדיום בהפקה עשירה חדשה בניהולו של ברטלט שר. אחד מחמשת המחזות המוזיקליים הגדולים של רוג'רס והמרשטיין (האחרים הם אוקלהומה! קארוסל, דרום פסיפיק וצלילי המוזיקה) זהו דוגמה עשירה לשני כותבי התיאטרון המוזיקלי הגדולים בשיא הקריירה שלהם.

מבוסס על הרומן של מרגרט לנדון משנת 1944 'אנה והמלך מסיאם', המחזמר מספר את סיפורה של אנה ליאונוונס, מורה מוולש שנשכרה על ידי המלך הסיאמי כחלק מהמאמץ להמודרן את המדינה שלו. למחזה מוזיקלי שנכתב בשנת 1951 יש עומק מאוד מאוזן בין המוזיקה האלמותית לסיפור תרבויות מנוגדות.

קלי או'הרה והילדים ב'המלך ואני'. צילום: מת'יו מרפי

המומחיות של ברטלט שר מתבטאת בתשומת הלב המבורכת שלו לחומר המקורי, לא רק שחזור עיוור של ההפקות המקוריות, זו הפקה חדשה שמצדיקה את קיומה פעמים רבות. התפאורה המדהימה של מייקל ירגן ממוקמת בצורה יפה בתוך לונדון פלאדיום. התפאורה הפלאית מאפשרת לקאסט הגדול, שמתלבשים בצורה מושלמת על ידי קתרין צובר, להתגעגד וליצור ארמון מוכר למלך הזה. התאורה המופלאה של דונלד הולדר מעלה את הגיוון הצבעוני המדהים בתיאורה והתלבושות ומוסיפה שכבות חדשות של עדינות. מפואר!

בגילום מלא חיוניות רועשת ונגיעה של שובבות על ידי קן ווטנאבה, המלך הזה הוא יורש ראוי לאלו שבאו לפניו. ווטנאבה שולט בבמה המפוארת של הפלאדיום, אין ספק בעניין על סמכותו בכל רגע בתהליך.

קן ווטנאבה ב'המלך ואני'. צילום: מת'יו מרפי

קלי או'הרה היא נשגבה כאנה, שבשנת 1862 מצאה עצמה אלמנה ולא היה לה אמצעים לכלכל את עצמה. או'הרה מקנה למלודאטיות העלמותיות של רודרס משהו פואטי וכנות דרמטית שגורמות לכל רגע שלה על הבמה להיות תענוג. או'הרה באמת משחקת את הכוחות של האישה המרשימה הזו.

כשאו'הרה ווטנאבה יחד, ההפקה הזו באמת מתלקחת. הכימיה בין שני השחקנים מהמעמד העולמי הזה מוחשית. לראות איך כבוד מתפתח בין אנה והמלך זו שמחה, במיוחד בתקופה שבה סבלנות נראית חסרות כיום בעולם המודרני שלנו. כשמלך מדבר על בניית חומה סביב סיאם, אתה יותר מהבחין בתחושה של אי נוחות בקהל כשאתה מבין שאפילו המלך מודע לפשטות של רעיון כזה.

טאקאו אוסאווה וקן ווטנאבה ב'המלך ואני'. צילום: מת'יו מרפי

הפוליטיקה מאחורי הקלעים בארמון מתוארת על ידי טאקאו אוסאווה כקראלהום, נאוקו מורי כליידי תיאנג ושפע של נשים וילדים. אוסאווה ומורי מעניקים לשני הדמויות האלה עומק דרמטי שעשוי להיות מתואר בחסר בגרסאות קודמות. בידיהם של שני שחקנים כה מוסמכים, המורכבות של המלך נעמקת.

שום הפקה של 'המלך ואני' לא תהיה שלמה ללא ילדים וזה הפקה לא מהווה יוצא מהכלל. שמחה אך לעולם לא מוגזמת, הם משמרים תחושה של תמימות שרק מוסיפה לחום של ההפקה הזו.

הבית הקטן של הדוד תומס. צילום: מת'יו מרפי

דין ג'ון וילסון ונה-יאונג ג'ונג מוזמנים היטב ככלי האהבים הצעירים ביצירה הזו. השיא של המערכה השנייה הוא הבלט המפואר 'הבית הקטן של הדוד תומס' שראשיתו נוהג בה כוריאוגרפית על ידי ג'רום רובינס. ביצוע זה לוקח בחשבון הצגה של ריקוד מודרני ומהווה תהילה למבט.

אני הושפעתי ביותר בהפקה הזו מהביצוע של ג'ון צ'ו בתפקיד הנסיך צ'ולונגקון. שואל, ערני ומודע לתפקודו העתידי בעולם, מצאתי את דמות הנסיך של צ'ו מעניינת ומוצגת בצורה יפה.

הצוות של 'המלך ואני'. צילום: מת'יו מרפי

זו הפעם השנייה תוך כמה שבועות שאני שומע עיבודים מוזיקליים של רוברט ראסל בנט כאן, מנוגנים על ידי תזמורת מופיעים מדהימה בניצוחו של סטיבן רידלי. שופע ומלכותי, זה נפלא לשמוע את הפסקול המפואר הזה בכל תהילתו.

השבח האמיתי ביותר שלי צריך להיות מופנה לסקוט לרר וצוות הסאונד שלו בהפקה הזו. 'המלך ואני' מתפארים באיכות הצליל הטובה ביותר ששמעתי בתיאטרון לאחרונה.

הפקה זו של 'המלך ואני' היא תיאטרלית רוויית הצד שלה. יצירתם של ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין II, שני כותפי התיאטרון המוזיקליים המבריקים ומנוטרלת כאן על ידי ברטלט שר וצוותו של אמנים מופלאים, היא רלוונטית ומהנה כמו תמיד, ומוכנה להנות על ידי דור חדש של אוהבי תיאטרון.

כרטיסים 'המלך ואני' - הזמינו עכשיו