סקירה: האיש שהיה לו כל המזל, תיאטרון ראש המלכים ✭✭✭✭✭

ג'יימי צ'נדלר ואלכס וורנר ב'האדם שהייתה לו כל המזל'. צילום: ג'ורג' לינפילד האדם שהייתה לו כל המזל

תיאטרון ראש המלך

3/09/15

5 כוכבים

האדם שהייתה לו כל המזל אינו ממש המחזה הראשון של ארתור מילר, אך הוא בהחלט הראשון שהופק באופן מקצועי. הוא נכתב ב-1941 והוצג בהצלחה מוגבלת שלוש שנים מאוחר יותר, נעלם במשך עשורים רבים, כאשר מילר עצמו ראה בו כישלון שאין להציל. בארץ זו הוא הוחיה בתיאטרון בריסטול אולד ויק ב-1990, ואחר כך שוב בתיאטרון דונמאר ב-2008. המחזה מאוד יוצא דופן בהשוואה למחזות אחרים של מילר כפי שאנחנו מכירים אותם. לאחר כל בניי, אנו רואים את עבודותיו של מילר כחקירה של נושאים טרגיים בהם שאלות חברתיות ולאומיות גדולות מועלות בדרמה משפחתית. כאן אנו מקבלים את אותן קונפליקטים בתוך המשפחה ואת הרקע לוויכוחים פוליטיים גדולים יותר ואפילו מטפיזיים, אך הדינמיקה הכללית היא של הצלחה בלתי מרוסנת, לא אסון, לדמות הראשית. אכן, זו הנקודה המרכזית. זהו מחקר על הייסורים והספק העצמי שמביא עימו מזל טוב ממושך שהדמות עצמה מאמינה כי הוא אינו ראוי לחלוטין. דייויד ביווס (ג'יימי צ'נדלר) מתחיל את חייו כמכונאי רכב צנוע עם מעט כישורים או כשרונות נראים לעין וכל הדבר מתגבש עבורו - בעבודה, באהבה ובחברויות. הוא מצליח, אך לא על חשבון אנשים אחרים. זה לא מספיק, כי עדיין אין לו זהות ברורה ומשמעות בחיים: לצטט את מילר עצמו, 'הוא צובר אוצרות שמחלידים מהם נשמתו ברחה.' יתרה מכך, הסובבים אותו, ובמיוחד אחיו עמוס (מייקל קינסי), חווים כישלון מייסר ואקראי כמו הצלחתו.

ג'יימי צ'נדלר, מייקל קינסי ב'האדם שהייתה לו כל המזל'. צילום: ג'ורג' לינפילד

בהחלט צריך להיות עקרון של צדק הזורם איפשהו בחיים? או שהכל פשוט אקראי, כמו תנועות מדוזה בזרם - 'הגלים עולים והגלים יורדים. על מה שקורה לאנושות כמעט ואין מה לומר.' ברור שזה לא מספיק לומר שאנשים נכשלים או מצליחים בגלל מזל טוב או רע, בגלל טעות אחת? בחוסר ההשגחה (והנחמה) של האלים היווניים או אלוהים הנוצרי, היכן ניתן למצוא משמעות?

התשובות הדרמטיות של מילר לשאלה נצחית זו אינן חודרות או יכולות כשל משחק מאוחרות יותר אך הן צופות הרבה מהשטח הזהה. יכולת לקבל מאמץ, מידה מסוימת של צניעות וחיפוש אינסופי על שלמות התנהגותית כלפי אחרים, מאושרות בהחלט, אך לא באופן נאיבי. נושאים מוכרים מופיעים כתחבורה לוויכוחים של הדמויות - האם החלום האמריקאי הוא הונאה או אמיתי בעידן המיתון של הגדרת המחזה? האם השאיפות וההישגים האישיים הם כפי שהם נראים או לא? האם יש כללים שונים לחיים פרטיים וציבוריים? האם אבות ובנים ואחים יכולים לשתף פעולה או שהם מחויבים להיות במחלוקת וקונפליקט?

בצד דייויד עצמו יש תפקידים מפותחים היטב לחברתו ולאחר מכן אשתו התומכת, הסטר (קלואי וולש), אביו פאט (קית' היל) ואחיו, וגלריה של תושבים מהעיר הקטנה במערב התיכון. החיוני ביותר מביניהם הוא גאס (אלכס וורנר), מכונאי מהגר מאוסטריה מוכשר, שהוא מהבודדים שיכול באמת להתחבר ולהתמודד עם ייסוריו הפנימיים של דייויד. במחצית השנייה של המחזה, עיקר הוויכוח מתקיים בין השניים.

ג'יימי צ'נדלר, קלואי וולש ואלכס וורנר ב'האדם שהייתה לו כל המזל'. צילום: ג'ורג' לינפילד

המחזה הוא מאוד טוב, ובוודאי חלק חשוב מהקנון של מילר; אך הוא לא יצירת מופת. לצד התכונות המרשימות של המותג, יש לציין כי יש גם כמה מגושמות בדרמטורגיה. חלק מהקטעים הם הלחנה רבות מדי ומתעלמים מהם מהר מדי - למשל, מות הפטריארך המפלצתי ברגע המוביל למכשול הארוך-טווח של דייויד והסטר מאיחוד. לאחר יצירת מתח כזה, למה לדחות אותו כל כך בצורה חדה? באותו אופן, זו נראית כהזדמנות מוחמצת לראות כל כך מעט מאח עמוס בחצי השני, לאחר שצוין שהוא כשלון מקצועי כזורק בייסבול.

אולי הנושא הבסיסי הוא שהמחזה אף פעם לא לגמרי חי חד ומשתמש במספר סוגות. הוא מאיים ללכת לכיוון טרגי ומדגיש כמה מהדמויות להגיע לאסון בסוף. אך על ידי אי הצגת ידו לגמרי במחצית השנייה, החלק השני מתבלבל בכמה פיתולים מלודרמטיים מדי כאילו מילר עצמו אינו יכול להחליט.

מילר מציין באוטוביוגרפיה שלו בעת התכנסות (1987) שהמבקר ג'ון אנדרסון העניק לו כמה הערות מועילות על מדוע המחזה לא עובד. הוא אמר לו שיש עולם הצל של טרגדיה תועה במחזה: 'כתבת טרגדיה, אתה יודע, אך בסגנון קומדיה עממית'. זה היה שיעור חשוב עבור מילר, שכן קשה לקבוע כלל כללי על פני רבים מהמחזות שהוא כתב בהמשך, אך לא קיים יותר אי ודאות לגבי סוגת העבודה בה הוא עוסק.

קלואי וולש וג'יימי צ'נדלר ב'האדם שהייתה לו כל המזל'. צילום: ג'ורג' לינפילד

הייתה הרבה להעריץ בהפקה. הבימוי הדל עבד היטב כדרך לכפות עלינו להתמקד ולהרהר בטקסט ובדילמות של הדמויות מעל לכל. לא הבנתי מדוע הדף האחרון של המחזה נחשף כחריטות על בימת המשחק העצם במחצית השנייה, אך מלבד זאת הייתה זו הפקה נעימה, לא גרנדיוזית. גם לא היה בזבוז זמן ניכר על חילופי הסצנות, משהו ששמתי לב כבעיה בהפקות קודמות כאן.

לא היו חולשות ברורות בליהוק, מלבד כמה חוסר ביטחון בלתי נמנע בשלב מוקדם זה של ההצגה. המבטאים היו לרוב מהימנים וכולם ניווטו בבמה הקטנה עם ביטחון וזרם תנועתי טבעי - כל הקרדיט לבמאי פול ליכטנשטיין. התפקידים הראשיים נוגנו על ידי שחקנים צעירים שדחיפותם, עוצמת הטון והמחויבות למחזה הם בדיוק מה שצריך כדי להוציא את הטוב ביותר מהדיון החכם והשאפתני של מילר. משחק ההרכבה הנהדר הזה מבטיח טובות ליצירות עתידיות של החברה הזוכה בפרס סוף שביל המכשולים.

ארתור מילר נולד לפני מאה שנים. ציון יובל הוא על גילוי העבודה מחדש, אם הוא על משהו, ותיאטרון ראש המלך ראוי לשבח רב על כך שבחרו להנציח את הסופר הגדול הזה, לא באמצעות אחד מהמחזות שאנחנו מאוד מכירים, אלא עם עבודה פחות ידועה אך לא פחות ראויה שעדיין מדברת אלינו בעוצמה.

האדם שהייתה לו כל המזל מוצג בתיאטרון ראש המלך עד ה-27 בספטמבר 2015