ביקורת: אתה לא תצליח בווסט אנד אם אין לך יהודים, תיאטרון סנט ג'יימס ✭✭✭✭

צוות השחקנים של You Won't Succeed On Broadway If You Don't Have Any Jews. צילום: פמלה ריית You Won't Succeed on Broadway if You Don't Have Any Jews

תיאטרון סט ג'יימס

27 באוגוסט 2015

4 כוכבים

הזמנת כרטיסים

להרכיב רוויו של שירי מחזות זמר יהודיים גדולים זאת משימה שאינה דורשת מאמץ רב.

המופע הזה שואף לבחור את המיטב מתוך כנופיית שירים מוצלחת במיוחד, ואין ספק שמדובר בהם – מחזות זמר של מלחינים יהודים כוללים את אוקלהומה, הקוסם מארץ עוץ, חבר'ה ובובות, כנר על הגג, היפה והחיה, רנט וג'יפסי. גרשווין, ברלין, האמרשטיין וסונדהיים מופיעים כמו שציפיתם, בנוסף לכמה הפתעות – מי ידע שבובליל ושונברג מלה מיז הם יהודים?

עם מאגר כישרונות כזה, הייתה רשימת השירים מצוינת כפי שאפשר היה לצפות, כאשר כמעט כל תו פתיחה התקבל בבהלה של הכרה. במופע זה יש 28 יצירות עילאיות (לא כולל מדלי) ואני בטוח שאפשר למלא תריסר הצגות מעולות עם מה שלא נכנס. עם זאת, זה נראה חיסרון משמעותי שלא להכליל שום דבר מהמפיקים, מחזמר שהוא יהודי כמו לחם חלה ודג גפילטע (הם נקראים ביאליסטוק ובום, למען השם!).

המופע נבנה בצורה כרונולוגית, מתחיל בהגירה היהודית ההמונית לאמריקה בתחילת שנות ה-30 ומסתיים בהווה. בין כל עשור של שירים היה קליפ שנתן הקשר היסטורי והסביר עוד על השירים. אלה יכלו להיות מעט משעממים וחוזרים על עצמם, אבל האנימציות החמודות שנלוו להם היו נעימות לצפייה. הקטעים הקטנים האלה גם זכו לליווי מוזיקלי חי מלהקת אינגה דייויס-ראטר, שהייתה מצוינת לאורך כל הערב.

המופע הזה מלא חיים וחיוניות, נמלט מהקיפאון שלעיתים יכול לפגוע ברוויואים רבים. כל שיר נתפס כרשימה תיאטרלית נפרדת, ולא כסינגלינג פשוט וכוריאוגרפיה של כריס וויטאקר מסייעת לכך מאוד. הריקודים הם הכי כיפיים כשהם מאמצים את שורשי המופע היהודיים; השיר 'מסורת' מתוך כנר על הגג והסיום המרשים חברו את עצמם עם ריקודים נמרצים. זה היה כמו להיות אורחים בחתונה יהודית וזה היה מדבק באנרגטיות ובשמחה.

ג'ון באר והלהקה ב-Be Our Guest. צילום: פמלה ריית

המעברים בין השירים, שיכולים לעיתים להפריע למומנטום של רוויואים, היו מהירים ובאחת הפעמים גם מצחיקים מאוד. ג'קי מרקס, האישה הבריטית הראשונה ששיחקה את פנטין, העניקה ביצוע מרשים מאוד ל-I Dreamed a Dream מהמחזמר לה מיז. כשהיא ירדה מהבמה, השפתיים רוטתות, כמעט נשטפה היא על ידי עדר של אנשים בלבוש פלואורסנט וליקרה רצים לביצוע מרשים של Fame. שני הביצועים היו מבריקים בדרכם; השונות הניכרת של המופע שמרה עליו רענן ומנעה ממנו להפוך למייגע.

בעוד הכוריאוגרפיה הייתה בדרך כלל טובה מאוד, היה אפשר להשתמש בה פחות לפעמים. מספרי האנסמבל האנרגטיים השיגו תועלת ברורה מהמחדנים המצוינים של השישה. אולם, השימוש בהם במהלך הביצועים הסולניים והווידיאואים היה לעיתים מפריע כשהפעולה דיברה בעד עצמה. ביצוע ריקוד כאשר רוצים שהקהל יצפה במסך במקום אחר על הבמה נראה חסר תכלית, במיוחד כשהנושא היה כבד כמו השואה ו-9/11. גם הביצוע המדהים של סופי אוונס ל-Over the Rainbow לא היה זקוק לפעולות בלט במהלך הבתים, במיוחד כאשר בנקודות מסוימות הוא חסם את נוף הקהל עליה.

רוויואים הם תמיד פגיעים ונותנים חבילות טובות ורעות, והפעם היו הרבה יותר טובות מתרע. אין ביזנס שאוהב להראות (מתוך אנני תכננת את רוויחתי) שיחק לפוטנציאל הקומי המלא שלו ומדליה מתוך Our Fair Lady נתנה למיה אורמלה הזדמנות להציג את הרגיסטר הגבוה החזק שלה. דני ליין, שהוא יחסית חדש, גם כן עשה עבודה יפה ב-Everything's Coming Up Roses מתוך ג'יפסי, מבצע אותו בתשוקה רבה. השירים שהוזכרו קודם 'מסורת' והסיום (השיר הכותרתי מתוך Spamalot) היו ללא ספק השיאים, מסיימים את המחצית הראשונה והשנייה בסטייל אמיתי.

סופי אוונס. צילום: פמלה ריית

למרות איכות כללית, היו כמה שירים שלא התעלו לאותו רף כמו השאר. 'ארבעה יהודים בחדר' ממתוך March of the Falsettos היה להיט בקרב הקהל אך נראה לי שאינם בערך של הרשימה מבחינת איכות מוזיקלית. 'קונה גדולה' מ-Sweet Charity עובד הכי טוב כקטע מפתה ומעורר סולידי, אך ניתנת לו הכוריאוגרפיה שהתפתחה ככל הנראה לאחר טיול ל-Spearmint Rhino. לעומת זאת, 'La Vie Boheme' מתוך Rent, שאמור להיות מלא בחירות וחוצפה, הכיל את כל החספוס של פסטיבל כפרי במלילה המוזרה מגורכבת של רנט (למרות ששוב היה בו את נטלי ליפין, שהיא כמעט כפל ההופעה של אידינה מנזל מתוך הקאסט המקורי של רנט).

צוות השחקנים בן שנים עשר איש היה מצוין לאורך כל הערב – זה לא הוגן להתעלם מאנשים מסוימים כשהם היו נהדרים באופן כללי אבל כמו שאירווינג ברלין היה אומר 'זה העולם של ההצגות'. ג'ון באר הוא תותח ותיק של הווסט אנד והוא הראה את כיתתו והקומי שלו במהלך גרסה נפלאה של Be Our Guest, ובנוסף כשהוביל את הסיום המדהים. הקאסט שומש באופן לא אחיד ובאר נראה שנעלם לפרקי זמן במהלך השני, אך חזרתו נתנה הצגה הרגשה של עלייה מעולה.

סופי אוונס היא גם כוכבת אמיתית עם קול מדהים – גרסאות הפעם והרקמה שלה היו מושלמות לגמרי. החולשה שלה מבט וויאליה סופרב כאשר דרוש (כמה מבני הקאסט שלה נראו שהייתה להם השפעה על הפעולות המורכבות יותר). שרה ארנשוו הייתה גם מצחיקה מאוד ככלה ב-Not Getting Married Today מתוך Company, מנגינה יוצאת דופן במיוחד לזמרת המיומנת ביותר.

הרוויוא הזה הוא כיף גדול ומופק היטב, משלב מוזיקה נהדרת וביצועים עם מסע מכר שזורע בתחליף עומק בתיאטרון המוזיקלי היהודי. המופע ריגש קהל בתל אביב (דיבורים על הפיכת קהל משורר!) אך כאשר נגענו על פי הקהל של הלילה זה הותיר את רישומו בלונדון גם כן.

You Won't Succeed On Broadway If You Don't Have Any Jews ממשיך להציג עד 5 בספטמבר בתיאטרון סט ג'יימס