חדשות במה
סקירה: Admissions, תיאטרון טרפלגר סטודיוס לונדון ✭✭✭✭
פורסם ב
15 במרץ 2019
מאת
הלנא פיין
הלנה פיין מבקרת את אלכס קינגסטון במחזה "הקבלה" מאת ג'ושוע הרמון, המוצג כעת ב-Trafalgar Studios, לונדון.
אלכס קינגסטון (שרי) ושרה האדלנד (ג'יני) במחזה "הקבלה". צילום: יוהאן פרסון הקבלה Trafalgar Studios
4 כוכבים
שרי רוזן-מאסון שמגולמת על ידי אלכס קינגסטון היא ראש המחלקה להקבלות בבית ספר שאפתני; היא חיה בבית שאפתני עם מטבח שאפתני ובעלה שאפתן, מנהל בית הספר. בנה היחיד, צ'רלי לות'ר מאסון, שואף ללמוד בייל אך לא מצליח לעומת חברו הטוב ביותר פרי (שגם במקרה הוא "רבע שחור") שמצליח. עבודתה של שרי כללה את "עשיית בית הספר פחות לבן"; המשימה "האצילה" של הגדלת אחוזי המגוון ל-20% נבחנת כשהיא מנסה לתמוך בבן שלה בעקבות האכזבה המרירה שלו ולהגן על מערכת שבמקרה הזה דווקא פעלה לרעתו.
אלכס קינגסטון (שרי) ואנדרו וודול (ביל) במחזה "הקבלה". צילום: יוהאן פרסון
נושא הגזע נראה כמו תפוח אדמה לוהט בתיאטרון. אחרי ההצלחה של המחזה "יהודים רעים", ג'ושוע הרמון פונה לבחינת הלובן או יותר נכון לובן ליברלי. לא כל כך נוח ודי מפתיע לראות מחזה על גזע באמריקה המודרנית שמוצג על ידי צוות שחקנים לבן לחלוטין, אבל כפי שהצעותיו של סעיד בנושא האחרות מצביעות, יש לבחון את הלובן כישות בפני עצמה ולא כמצב הנחות, ואני מניחה שזה מה שהרמון ניסה לעשות בבחירה זו של צוות שחקנים.
ההופעות בכללותן הן חזקות, במיוחד אלכס קינגסטון שמשתפת רגעים מכאיבים עם הקהל כשהיא מסדרת מחדש את מחשבותיה ותגובותיה כדי לשמר את הדימוי האידיאלי של זה של עצמה. בן אדלמן הוא בו זמנית מעצבן ומעורר רחמים כבן המשחק שלא מקבל את סוף העונה שלו בייל, אך בטירן שלו, משמיע נקודות מהותיות על איך גזע ופריבילגיה לא תמיד קשורים באופן בלתי ניתן לניתוק. יש קומדיה מיומנת ממרגוט לסטר שמייצגת גזענות כנה ומסורתית אל מול דברי הדיבור הכפולים של שרי, כגון "מצא לי מיעוטים שנראים שחורים בתמונות". צמרמורת. בעוד ששרה האדלנד כחברה הטובה ביותר של שרי ואמא של פרי מביאה רגעים של אמפתיה אמיתית תוך שהיא נותרת בעייתית. עם זאת, אף אחד לא כה לא נעים כמו אביו של בן, שמגולם על ידי אנדרו וודול. ביחס לבנו החם ולזוגתו הצבועה, הוא כנראה חי את הפוליטיקה שלו ביתר שלמות אבל חסר כל חמלה עד כדי דחיה.
אלכס קינגסטון (שרי), אנדרו וודול (ביל) ובן אדלמן (צ'רלי) במחזה "הקבלה". צילום: יוהאן פרסון
נהניתי מהמחזה הזה. צחקתי בכתיבה ואני מרגיש שהוא מתמודד עם טאבו עכשווי. מכוון לזהות הלבנה ליברלית, הוא מעז להציג דמויות על הבמה שאינם רשעיות ולא הרואיות. אכן, האנשים הבלתי מושלמים שאנו רואים ב'הקבלה' תופסים את החלל האפור שבמוסר שרובנו, אם היינו כנים עם עצמנו, כנראה תופסים. ללא ספק, כשמדובר בהתקדמות עצמית, כולם משתמשים במה שיש להם כדי להתקדם, יהיה זה כסף, השפעה או היכולת לשים תיק שמכניס אותך לרשימה קצרה יותר. אז אולי הרמון מדבר בצורה הכי שקופה דרך הדמות המרכזית שלו כשהיא אומרת, "אם אף אחד לא יתעקש על זה, שום דבר לא היה משתנה." 'הקבלה' של הרמון מתרכז בלובן וזו היא תרומה הכרחית לשיחה רחבה יותר בנוגע לגזע ולקנוניות זהות שאנו רואים בתיאטרון ובנוף התרבותי בכלל.
הזמן כרטיסים להקבלה ב-Trafalgar Studios
הזמן כרטיסים להקבלה בתיאטרון ריצ'מונד
קבלו את המיטב מתיאטרון בריטי ישירות לתיבת הדואר שלכם
היו הראשונים להגיע לכרטיסים הטובים ביותר, הצעות בלעדיות וחדשות אחרונות מווסט אנד.
אתם יכולים לבטל את המנוי בכל עת. מדיניות פרטיות