סקירה: האיש מלה מנצ'ה, קוליוזיאום לונדון ✭✭

ג'וליאן איבס סוקר את 'איש לה מנשה' בכיכובו של קלזי גרמר, המוצג כעת לעונה מוגבלת בקוליסאום לונדון.

החבורה של 'איש לה מנשה'. צילום: מנואל הארלן איש לה מנשה קוליסאום לונדון שתי כוכבים הזמינו עכשיו זה מופע שמדובר עליו רבות, אך נראה לעיתים רחוקות. ועכשיו, הודות לתחייה נדירה בקוליסאום במסגרת תכנית 'מחזות זמר פופולריים', אולי קל לראות מדוע. כמחזות זמר, זה בעצם אחד מהתכנים הטרגיים ביותר ומאתגר להפקה שבלונדון יש להציע כיום. למעריצים של הכוכבים המובילים - קלזי גרמר בתפקיד הראשי של דון קיחוט לה מנשה; דניאלה דה ניס כשאהבתו אפלטונית לגמרי, הפרוצה הידועה כדולסינלה; ניקולס לינדהרסט בתפקידים מנוגדים כמציע ןהמושל; ופיטר פוליקארפו, בעיקר מבוזבז בתפקיד לא מפותח מספיק של העוזר של קיחוטה, סנצ'ו פנזה - יש ארבע סיבות ללכת ולראות את המופע. ויש את השיר הגדול 'החלום הבלתי אפשרי', שמסיים את שתי הפעולות. מלבד זאת, אני באמת תוהה אם יש כאן מספיק 'תוכן' כדי לשמור על עניין הקהל. בשנות ה-60, כשהמופע הופיע לראשונה, היה די חידוש ותדהמה בפורמט 'מופע בתוך מופע' כדי להעסיק את הקהל; כיום, המבנה הזה נראה כבד ולא נוח, במקום להיות מגלתני. הבמאי הקבוע לוני פרייס (כמעט כל צוות הקריאייטיב הם מבקרים חוזרים מהצלחות קודמות כמו 'סוויני טוד', 'קרוסלה', 'סאנסט בולוואר' ו'שחמט' - אנשים אחרים יכולים לא להסכים, אבל אני אהבתי את כל אלו!) עושה כמיטב יכולתו עם המנגנון הכבד הזה, אך גם הוא נראה מבולבל מהאופי הסטאטי והסותר שלו... כל כך הרבה בעיות בלתי פתורות, קצוות רפויים, חורים בעלילה. ובכן, אני אומר 'עלילה': ספרו המשעשע של סרוואנטס זה 'פיקרסק' של דבר אחד אחרי השני; זה עובד היטב בדף, אך כמה העברות על קטעים באמת עובדות? האם 'קנדיד' באמת עובד? חיפשתי לשווא כל תחושת כיוון בעיסה המתפשטת הזו. איפה זה היה? כל זה חלום? פיטר פוליקארפו, קלזי גרמר ודניאלה דה ניס ב'איש לה מנשה'. צילום: מנואל הארלן הייתי יכול לעבור על התרומות של האחרים הקריאטיביים, אך כדי מה? נראה שבאופן קולקטיבי הם כנראה מתחילים להתעייף מהחומר. אולי זה לא הוגן. אולי החומר פשוט לא מספיק טוב (הוא דהה לתוך השוואה לאפוסים קודמים שהם נאלצו לעבוד איתם). אבל, אולי, הם באמת לא יודעים מה לעשות עם זה. העיצוב של ג'יימס נון הוא עוד ערימה של ג'אנק (השווה 'פוליס' בנשיונאל, וכו'). רבקה הול מנסה להזיז דברים, אך יש לה רק את הסצנה המזויפת והנוראה של האונס לשחק בה. אוו, אוי, אוי יקר. התלבושות של פוטיני דימו הן בדיוק מה שמדברים עליהם, עם טוויסט עדכני, שמוסיף רק את הבעיות הפוליטיות המינית המפוקפקות. של ריק פישר בגאות עליזות, והקול של מיק פוטר הוא חזק, חזק יותר והחזק ביותר. הממלכות (האמינות שלהם, גרייד ולינט) כנראה חושבים שהמופע ראוי לתחייה. או, מי ששכן את הכסף למופע הזה כן. יש אנשים שהעירו על דמיון מוזר בין עבודה זו, במיוחד הדמות המרכזית שלו, וההופעה האחרונה מר גרמר השתתף בה, 'דג גדול', בתיאטרון האחר פאלאס, על דמות כווינוטית דומה. נו, אולי זה פשוט צירוף מקרים? אולי. 🤔 ניקולס לינדהרסט, פיטר פוליקארפו וקלזי גרמר ב'איש לה מנשה'. צילומים: מנואל הארלן באשר זה יתכן, יש לנו גם את השאלה המתוסכלת של פסקול. המופע הזה ידוע על השיר הגדול שלו, והוא פלא. בידיים - או בקול - של אלביס פרסלי, או אנדי ויליאמס, זה משהו לטעום. מר גרמר בוחר לשחק את 'דון' כמנהל בית ספר שמנהיג אסיפה והוא 'מעביר' 'לחלום את החלום הבלתי אפשרי' בצורה יציבה וקשוחה. זה עשוי להזיז את ספינתכם, אך לא את שלי. דניס היא סופרן אופראית מאוד טובה, והיא שרה כל תו שנכתב, כפי שהוא נכתב, ומכבדת כל קנקן ואיתות. אבל האם זה מה שמוסיקה תיאטרלית באמת עוסקת בו? ובכן, כן, אם שאר הקבוצה עושה את אותו הדבר או אם החלק יכול להיות מובדל בצורה משמעותית מהשאר. אבל האם זה? לא באמת. היא נשמעת כאילו היא בהופעה אחרת. תהנה מזה עבור מה שזה, החלק שלו נמצא בעולם אחר. לינדהרסט כנראה יוצא עטור בכבוד, באפשרות להציג לנו שתי דמויות מנוגדות, וכל אחד מהם מופלא. הוא שחקן משובח, קומיקאי מבריק, הוא יכול לעשות כל מה שמבקשים ממנו. פוליקארפו היה לו חומר הרבה יותר טוב לעבוד איתו, וכך עלינו לזכור אותו. כאן, יש מחסור כרוני של דמיון איך לעבוד עם כישוריו, שלא זוכים להכרה. מוזר, באופן מוזיקלי, הרגע הטוב ביותר של האירוע - בשבילי - מגיע עם המספר הנשגב של מינאל פאטל בתפקיד 'האב': במספר המוסיקלי שלו, הוא נותן מה שהוא פשוט שיעור מופת איך לשיר בתיאטרון מוסיקלי. זה מספר מושלם ואחד שישאיר אותך עם צמרמורת בעמוד השדרה.. מהרהר מה 'יכול היה להיות', אם רק היה חומר טוב יותר זמין לשאר הקבוצה. האמת היא שהפסקול הזה פשוט לא טוב. הבנים, שאמורים להיות כאלה מאימתים בסביבת הכלא אליו הגיעו הדון וחבריו, יש להם מספרים מוסיקליים (למשל 'ציפור קטנה') שנראה כאילו הם היו אמורים להיות מיועדים לאחים אוורסלי. אה, יקר. ובאשר לפתיח האקט השני של 'רקוד אונס כנופייה מדומה', טוב.... זה עשה אותי תוהה בדיוק איזה בקהל מופע הזה מיועד!! לא מתאים למשפחה זה בהחלט לא!!! (ובכן, לא עבור אף משפחות שאני מכיר...) אז, הנה זה. אחרי כל השנים הארוכות והארוכות של הזנחה מוצדקת. תעשו עם זה מה שאתם רוצים. יש דברים ליהנות מהם פה לפעמים, אבל כל כך הרבה יותר שאלות חיפוש לשאול, כמו... 'למה?'

הזמנת כרטיסים ל'איש לה מנשה'