ביקורת: Sweet Charity, תיאטרון דונמר ✭✭✭✭✭

מארק לודמון מבקר את ההפקה של ג'וזי רורק מחזמר 'Sweet Charity' המוצגת כעת בבית התיאטרון דונמאר בלונדון.

אן מארי דאף וארתור דארוויל ב-'Sweet Charity'. Sweet Charity

בית התיאטרון דונמאר, לונדון

חמישה כוכבים

הזמן כרטיסים

בזכות שורת להיטים וכוריאוגרפיה של בוב פוסי, 'Sweet Charity' פופולרי כתמיד, עם הפקות חדשות ב-Nottingham Playhouse ובתיאטרון Watermill שבברקשייר במהלך 12 החודשים האחרונים. בלב המוזיקל נמצא הסיפור על הילדה שפוגשת את הבחור אך, כפי שנכתב על ידי ניל סימון, זה לא רומנטיקה קלה. מאחורי הקצב המדבק של המוזיקה נמצא העולם האפל של אולם הריקודים בו נשים עובדות כ"רקדניות מונית", נשכרות על ידי גברים לריקוד עם כמה מהן מציעות גם שירותי סקס "חיצוניים". השכר נמוך והערכה העצמית נמוכה יותר, כאשר ערך הנשים מבוסס על כמה גברים הן יכולות למשוך בלילה אחד.

צוות השחקנים של Sweet Charity. צילום: יוהאן פרסון

חלק מההפקות מנסות להכניס ברק למקום הזה, רומזות שזה הכל רק שואו ביזנס, אבל, לצד המון צחוקים, ההפקה החדשה של ג'וזי רורק לא מתאמצת להפחית מהשפלות. כפי ששמה מרמז, Charity Hope Valentine היא מגדלור זוהר בעולם ציני, עם לב גדול הכמה לאהבה. לאחר שבן זוגה צ'ארלי פשוט זורק אותה, היא מחזירה את עצמה להיות רקדנית מונית, המארחת הוותיקה ביותר במועדון הפנדנגו. ניסיונותיה להמשיך למצוא משהו טוב יותר מובילים אותה לבית ספר ערב אבל, אפילו לפני השיעור הראשון שלה, היא מוצאת את עצמה עם רואה חשבון ביישן בשם אוסקר שלא יודע כלום עליה.

אן מארי דאף כ-Charity ב-'Sweet Charity'

עם חיות נוערית, אן מארי דאף היא בלתי ניתנת לעמידה בתפקיד הראשי. חוסר הערכה העצמית של Charity מדכאת את הלב, וזה במיוחד מפריע כשרואים אותה מציעה את גופה לכל אדם שמפגין כלפיה אדיבות. היא לא גדלה או משתנה למרות חוויותיה, אך מה שהופך אותה לגיבורה זו היכולת הבלתי נתפסת שלה להתגבר ולעלות מעל כל אכזבה, ולעשות זאת בצורה מפוארת עם תחושת שמחה מעוררת קנאה.

אן מארי דאף (Charity) וארתור דארוויל (צ'ארלי) ב-'Sweet Charity'

רורק נוטשת את הכוריאוגרפיה של פוסי לטובת עבודה עם אגדי הריקוד המודרני ווין מקגרגור, שמשלב שובבות עם פיזיות חסרת מיניות, במיוחד במצעד הפרובוקטיבי של רקדניות המונית המנסות למשוך "בזבזן גדול". רוברט ג'ונס משתמש באסתטיקת שנות ה-60 לעיצוב סט ותלבושות נוצצים וכסופים, בהשראת הדימויים וסגנון מחסן של Andy Warhol's Factory (בדומה לאיבו ואן הובה והמעצב יאן ורסווטבלד בהצגה אחרת - 'All About Eve'). עם קריצה לטכניקות תיאטרליות של ברטולט ברכט, המופע משתמש בשלטים ואותיות לבטא רגעים חשובים כמו "החלטה גדולה", בעוד אגם הפארק המרכזי מיוצג בחוכמה על ידי אמבטיה גדולה של כדורים כסופים.

צוות ההפקה של Sweet Charity בבית התיאטרון דונמאר.

כמו האופטימיזם המבעבע של Charity, המוזיקה של סיי קולמן ומילות השירים של דורותי פילדס בפיקוח המוזיקלי של גארת' ולנטיין, עולים מעל הקדרות עם אנרגיה שמחה שגורמת לאצבעותיך ולרגליך לרעוד. אחד מרגעים הפריצה הוא 'The Rhythm of Life', נבצע בהופאה גמישה על ידי אדריאן לסטר - אחד מרשימת האורחים המגלם את הכומר של קהילת כנסייה חלופית מלאת חומצות. יש הופעות מצוינות משאר השחקנים כולל ארתור דרוויל בדמותו של אוסקר החרד בנימה קומית ומרטין מרקז כדמות ויטוריו וידל, הגבר היחיד שמעריך את Charity על מה שהיא באמת. רורק ומקגרגור גם דואגים שלכל אחת מרקדניות המונית תהיה זהות חזקה, מליזי קונלי כפושעת לשעבר ניקי ועד לדבי קורופ כהלן ודניאל סטירס ככרמן.

אמאי אלן ריצ'רדסון (אורסולה) ומרטין מרקז (ויטוריו וידל) ב-'Sweet Charity'. צילום: יוהאן פרסון חלק מהאנשים עלולים לבקר את ההפקה הזו על חוסר הקסם שבה, אבל 'Sweet Charity' היא הרבה מעבר לזה. בהזכרת הסיפור מחדש מצמרר של סם מנדס על Cabaret בדונמר לפני 26 שנים, רורק חושפת את העולם המחושך וחסר התקווה של ריקודי אולם הגוף להשכרה, אך מאזנת זאת עם קומדיה ופטוס, בהשתתפות הבלתי נשכחת של דאף בתור Charity השבירה אך בלתי ניתנת לשבירה.

ישנן הופעות עד 8 ביוני 2019.

הזמן כרטיסים ל- Sweet Charity