סקירה: האיטלקייה באלג'יר, מנהרת ברונל ✭✭✭✭✭

ל'איטליַאָנָה Photo: Richard Lakos הנערה האיטלקייה באלג'יר

פיר המנהרה של ברונל רוטרהיית

16 ביוני 2015

5 כוכבים

ערב קיץ נושף בלונדון, הפאב מייפלאואר בהישג יד להתרעננות קצרה לפני המופע, והפקה של הנערה האיטלקייה באלג'יר של רוסיני באופק: כל זה נראה כערב אופרה מרשים אך נורמלי...אבל חכה...זו אופרה פופ-אפ, תמיד אופרה עם שינוי. המבקר שלך יחד עם שאר הקהל עברו על קיר שיטפון, דרך פתח צר וחשוך לתוך האדמה, וירדו במדרגות גדולות, רק לצאת דמויי-אליס לתוך התוף האדיר, הלבני, של פיר המנהרה של ברונל שהוטמנה באדמה מאז 1825 כשלב הראשון (הגישה) של מנהרת רוטרהיית המקורית. זהו תודות להנדסה הפרה-ויקטוריאנית של הכספת הצילינדרית הזו שללא טיפה של עיבוי או מים קרקע חודרים לשכבות הבריקים של לונדון בונד הסוגרות את החלל הזה, הידוע במעט והמופלא מתברר כמקום הופעות נהדר למדיי.

אנחנו יושבים בשני בלוקים הנפרדים על ידי מעבר מרכזי, בשימוש רב במופע, ופונים לשני מתלי תלבושות וקופסת אביזרים, הנפרקת בהדרגה במהלך האוברטורה (נגינה נמרצת בפסנתר מוגבר על ידי המנהלת המוזיקלית Berrak Dyer). שישה זמרים-שחקנים מופיעים וכך בהדרגה מוצגים דרך סדרת כיתובים חדישים המוקרנים על קיר האחור של הפיר, נוהג שממשיך מאוחר יותר ולתוצאה משעשעת, חתרנית לאורך האופרה. זו אקוסטיקה טבעית מרגשת, הרבה יותר טובה מה-Roundhouse, עכשוויתה האדריכלית, שהיא באמת 'משחררת את ההדים הפרועים' במיוחד סביבה הספירה המבוקרת כשהזמרים משמיעים קולות סביב הקירות או באים בין הקהל במעבר והמדרגות. תוך זמן מהוד, המקום ראוי לכוכב בזכות עצמו ואנו רק יכולים לקוות שייעשה בו יותר שימוש בעתיד כאשר תוקם מערכת גישה נוחה יותר.

וכך לאופרה...הנערה האיטלקייה באלג'יר מגיעה מהתקופה ה'אמצעית' של רוסיני, אם ניתן להגיד זאת בצורה הגיונית על אופרה שנכתבה כשהמלחין היה בן עשרים ואחד בלבד. כמו תמיד היא נכתבה בפרק זמן קצר בצורה מגוחכת כדי לעמוד במועד של אימפרסריו (רוסיני אמר שהכיר 30 מנהלי בתי אופרה איטלקיים, כולם קרחים כתוצאה מהתלוקים קרעים מפחד מהדד-ליין). העלילה היא בלגן מזרחי שבו הפאשה מוסטפא (ברונו לוקסטון) נמאס מאשתו הנוכחית אלווירה (קתרין וודרף), ומנסה לחתן אותה עם השבוי והשרת האיטלקי שלו לינדורו (אוליבר בריגנל). עם זאת, הוא זימן עזרה מהחברה לשעבר שלו, איזבלה (הלן סטנלי) – הנערה שכינויו על שם הכותר – שמגיעה לאלג'יר יחד עם בן זוגה הנוכחי תדאו (אוסקר מקארתי). מתוכחים רבים מתפתחית, הרבה מהם עוסקים בזולמה (אמי ג' פיין) שהיא המשרתת המצוידת שלא ניתן לוותר עליהם באופרה של רוסיני. זו לא חתיכת כבדות. עם מעט נקודות יוצאות דופן של מנוחה ותהיה זו קומדיה משתוללת מלאה בשלבים, נפילות וחסימות, שכדי שהיא תעבוד, עליה לנוע בקצב מהיר מאוד מוזיקלית ודרמטית. יש אפיל חושי מיידי ובינות מפצפצות שירים של רוסיני, מה שמאפשר למנהיגים מנגינות רגשוניות ארוכות, רווחי סינקופציות ניתנים להזרעה, וספירות סופיות שמצטברות עם קולות ודינמיקה סורגת סגנון, ותופסות תאוצה ומשקל. רוסיני הוא דמות רגנטית מאפיינת, ואולי הבנת המוזיקה שלו בצורה הידועה ביותר מבחינה אסתטית היא יחד עם עולם פארק ברייטון, מקום בו הוא אכן הופיע. הארוחות של 17 מנות של ג'לטים רועדים, סונדייס מענגות ומעורות חריפות שהוגשו בפלאצי של וגינות שיק הם תאנה ל'חמישיית ההתעטשות', הפארסה 'פאפאטאצ'י' ופרקים אבסורדיים אחרים שחולפים על פני מפרק השני ושעות התווים שלה. עם זאת, בהיבט חשוב אחד האופרה הזו חורגת מהנוהל של רוסיני. ב'נערה האיטלקייה' עצמה יש לנו גיבורה אופיינית מתרבות ה'אופרה סריה', ששרה אריות של ניתוק רווה וכעס על אויביה. היא מספקת ניגוד לסטריאוטיפים של מופע בופה במקום אחר, כל כך מצחיקה כי הרבה מהעדן היהיר שלה נשלט על ידי עניין פרטי מוגזם מאשר מעלה אמיתית. היא הג'לטין שמחזיק את המוס ביחד. הפקת אופרה פופ-אפ בחרה בחוכמה לא לחזור על הנוסחה המוצלחת שלהם במוצרט החטיפה מן הסראליו (נסקר כאן כמה חודשים קודם), ובמקום זאת גררה את העלילה לקזינו של אלג'יר בנבאדה בת זמנינו, עם יותר מרמז ל'פחד ותעוב בלאס וגאס'. מוסטפא הוא בעל קזינו של ראט-פאק, הזורק את חברתו של גנגסטר על לינדורו, מהמר אובדני. איזבלה, כאן מתמודדת לוחמנית מארבעת הפיינליסטים של Idol בארצות הברית, רוכבת להצלה כדיווה מחליפה אפשרית, לצד תדאו, שמפעם הפעם הוא שוטט רודף שהוא מעבירה כמנהל שלה. זולמה היא מנהיגת הבמה המיואשת של התוכנית הקבועה של הקזינו. אך למעשה לא באמת משנה כל כך אם התוצאה הסופית היא בתחום השנינות והפנש והעניקה מרחב למשחק הרוחני המתמשך (אחת הכיתובים מחייכים משבחים את רוסיני על מוניטין המוכר שלו להדגמת עומק של רגש אנושי!). המוזיקה והפעולה חייבים לדהור ודהור כמו גלגל רולטה בקזינו – תמונה מוקרנת שהיתה לעין לעיתים תכופות במופע זה. זו מצטיינת החברה המאוד והיא לא תהיה באמת הוגנת להשליך החוצה כל אחד מהמבצעים לציון מפורט כאשר היא עושה זאת כקבוצה אחת שהצליחה (ושישנם שני הופעות מהן שמעתי רק את הראשונה). אך בהיות הדרישות הגבוהות של המוזיקה הזו של פיתוי מנצנץ, צריך להגיד שהלן סטנלי עמדה במלואה בדרישות הקולורטורה המשופעות שלה, ובריגנאל ניהלה ברוב הערותיהן הגבוהות והדרשניות בסטייל ובחן. השחקנות כרגיל של חברה זו היתה יוצאת דופן, והבמאי ג'יימס הארלי דאג שההפקה תמיד היתה בתנועה ועמוסה בתנועות טבעיות, משולבות היטב שחקרו את כל מגוון האפשרויות במרחב. הצוות נראה לגמרי רגוע ונהנה בעצמו, ולכן ההנאה שלנו היתה גדלה גם כן.

בבקשה תרדפו אחר ההפקה הזו המופלאה והמפרגת לחיים באחד מהמקומות המעניינים הרבים שממוקמים בהמשך הסיור הנוכחי שלה – אתם לא תתחרטו על זה, וזה יביא שמחה תמה לערב שלכם בקיץ.

הנערה האיטלקייה באלג'יר תמשיך בפיר המנהרה של ברונל עד 6 באוקטובר 2015