ביקורת: האגדות היהודיות, השער העליון ✭✭✭

האגדות היהודיות

למעלה בשער המלכים

2 בספטמבר

3 כוכבים

אחד האתגרים הגדולים ביותר שהמבקרים מתמודדים איתם הוא כיצד לבצע השוואות ודירוגים יעילים בין מופעים. לדוגמה, כיצד ניתן להשוות באופן אמין בין ספקטקל במערב לונדון לבין הצגה קטנה של הקהילה?

ובכן, השבוע המשימה נעשתה מעט קלה יותר; לאחר שצפיתי במחזמר הברילנטי 'אי אפשר להצליח בברודווי בלי יהודים' בשבוע שעבר, יצאתי לראות את 'האגדות היהודיות', עוד מחווה למוזיקאים היהודים המובחרים.

למרות הנושאים הדומים, רשימת השירים הייתה שונה כמעט לחלוטין מהמופע שראיתי בשבוע שעבר, כאשר החפיפה היחידה הייתה כמה מנגינות מתוך 'כנר על הגג'. 'האגדות היהודיות' התמקדה בזמרים יהודים ולא בכותבי שירים ונפנתה לעבר מוזיקה פופולרית במקום מוזיקליים תיאטרליים.

המשמעות היא שהלילה כיסה כמה זמרים יהודים, ובולט במיוחד אל ג'ולסון, בט מידלר וברט בכרך. האמנים, אשר פרשו כמעט מאה, נבחרו משום שכולם השפיעו אחד על השני, מה שהקנה חוט נרטיבי נחמד לאורך הערב. אף כי קשה לבחור רשימה כזו, אולי דילן או מנילו היו מדורגים גבוה יותר מאשר (מודה בגדולתו) גראוצ'ו מרקס כשמדובר בכישרון מוזיקלי? ובכל זאת, על טעמם אין להתווכח...

'האגדות היהודיות' הוא יצור מוזר, עם כמה רגעים מוזיקליים מעולים למרות תסריט שנזקק לעריכה מדוקדקת. קודם החיובי; הקאסט של ארבעת השחקנים הוא מעולה ואין אפשרות להצביע על שום שגיאה. מרטין מילנס היה גולת הכותרת, איש עם קול שירה באמת יוצא דופן, מעין סופרן גבוה במיוחד. הייתה לו נוכחות בימתית נהדרת והאופן הכי טבעי מבין הקאסט והוא נתן את הופעת הערב עם ביצוע מבריק של 'אלפי'.

יואנה לי הייתה גם מצוינת, עם ביצועים אמוציונליים של 'אל תגשם על המצעד שלי' ו'איפה זה כתוב?', שניהם מאת ברברה סטרייסנד. עם זאת, המסירות שלה לחלקים המדוברים של התסריט הייתה מעט חריגה, כאשר מחוותיה הרבות וצורת ההגיה הזכירו לי קלות את מגישי הטלוויזיה לילדים. מרטין נילי ומולי מארי וולש בהריון מתקדם גם הם נתנו הופעות חזקות לסיום הרביעייה.

בעוד שהתסריט ל'לא להצליח לעולם' היה שנון, הומוריסטי וקליל, 'האגדות היהודיות' הוא בעל טקסט ארוך מדי שמפריע לפעולה המוזיקלית. קצת רקע ביוגרפי נחוץ אבל נראה שיש הרבה שומן לקצץ; בעשר הדקות הראשונות היו יותר מילים מדברות מאשר שרים. מקום טוב להתחיל בו היה שלל הווידויים ואיורי הקומדיה שהפצעו את היצירה (חלקם היו מצוטטים מפי המוזיקאים המתוארים, חלקם בדיחות מקוריות). הם לעיתים רחוקות נחתו כפי שמיועד והיצירה כולה הייתה הרבה יותר חזקה (ומהירה) אם הם היו מוצגים לפח.

החצי השני בוודאי היה קטע החזק ביותר של המופע, עם סדרת שירים בולטים, כולל 'הוורד', 'שדכן' ו'אל תגשם על המצעד שלי'. זה היה מופע סטטי הרבה יותר באופן כללי מההופעה המהירה וההייפקטיבית של 'לא להצליח', עם מעט מאוד בתחום הכוריאגרפיה הרצינית. הקהל היה די בעל אנרגיה נמוכה (הייתי הצעיר ביותר בשורה שלי ביותר מארבעים שנה), אבל הרביעייה נהנתה על הבמה ונראה כי בסופו של דבר הם היצרו את כולם.

בקרב שתי מחזות הזמר היהודיות, הייתי חייב לתת את זה ל'לא להצליח' בנקודות, בשל הבימוי היצירתי יותר והרשימת השירים המגוונת. 'האגדות היהודיות' היא אחלה נהיגת רכב עבור ארבעה זמרים מוכשרים ביותר. עם זאת, הקונספט והתסריט מבולבלים ועמוסים - כמו שגוי שמפורסם פעם שר 'מעט פחות שיחה מעט יותר פעולה!'

האגדות היהודיות פועלת עד 12 בספטמבר 2015