ביקורת: אזור הדמדומים, תיאטרון אמבסדורס לונדון ✭✭✭✭

מארק לדמון סוקר את המעבר לווסט אנד של ההפקה של תיאטרון אלמיידה למחזה 'אזור הדמדומים' המוצגת כעת בתיאטרון האמבסדורס בלונדון.

הקאסט של 'אזור הדמדומים'. צילום: יוהאן פרסון אזור הדמדומים

תיאטרון האמבסדורס, לונדון

ארבעה כוכבים

הזמנת כרטיסים לאזור הדמדומים לפני שהיו לנו 'מראה שחורה' ונטפליקס, היה 'אזור הדמדומים'. סדרת הטלוויזיה החדשנית הזו של דרמות חד-פעמיות, שנוצרה על ידי רוד סרלינג ושודרה ברשת CBS בארה"ב בין 1959 ל-1964, היוותה השראה למספר רב של תוכניות וסרטי מדע בדיוני ואימה (ובזכות שידורים חוזרים ברגוליות בטלוויזיה הבריטית, רדפה את ילדותי). עם הסיפורים שלה על חייזרים, ממדים שונים וכוחות עוינים מסתוריים מתחת למעטפת של חיים פרבריים מהשכבה הבינונית, היא נגעה בחרדות בחברה האמריקנית - ובמידה מסוימת, גם בחברה הבריטית - של אותה תקופה. אלו נבדקים בהומור בעיבוד של המחזאית האמריקנית אן וושבורן למספר פרקים לכדי מופע במה משתעשע, שנקרא 'מופע הדמדומים', שהוצג בתיאטרון אלמיידה במהלך חג המולד של 2017 וכעת עבר לווסט אנד עם רוב צוות שחקנים חדש.

הקאסט של 'אזור הדמדומים'. צילום: יוהאן פרסון

המחבר בין סיפורים שנכתבו על ידי סרלינג וכן כותבים מקוריים כמו צ'ארלס בומונט וריצ'רד מת'סון, יוצר אוסף חלומות באספמיה, שמדגיש את המתח החברתי שהיה ביסוד סדרת הטלוויזיה אבל שגם ממשיכים להטריד אותנו כיום. כמו שאחת הדמויות מעירה על מצבה שלה, המופע הוא כמו פאזל שהחלקים בו מצטרפים אט אט לתמונה. בלב החזון הזה הוא פחד מ"האחר", החייזר המסתתר לעין כל, ומתגלה בעיקר בעיבוד החופשי של וושבורן לפרק של סרלינג משנת 1961, 'המקלט'. בראיונות לאחרונה סדרות וסרטים כמו 'המתים המהלכים', הוא מראה קהילה פרברית קרובה שמתפרקת במהירות לריבים ואלימות כשהם מתמודדים עם מתקפת טילים. בהרחבה של התסריט המקורי, הגרסה הבימתית רואה את הדמויות מאתגרות אחת את השנייה על ראויותן להסתתר במקלט טילים על סמך אמריקאיותן מבחינת גזע ומורשת.

ניל הייג' ולורן או'ניל ב'אזור הדמדומים'. צילום: מאט קרוקט

באמצעות אומנות במה ואשליה, הבמאי ריצ'רד ג'ונס לוכד את המתח המרתק של הסיפורים, בעזרת עיצוב סאונד מצמרר של שרה אנגליס וכריסטופר שוטט ועיצוב תאורה מערער של מימי ג'ורדן שרין ודי.אם ווד. יחד עם זאת, הוא מסתלבט על חלק מהאלמנטים המלודרמטיים של הפרקים, כמו גם על הקריינות הפרשנית של סרלינג, בצורה קומית. עם פלטת צבעים של שחור, לבן ואפור המשקפים את תקופת טרום הצבע של תוכנית הטלוויזיה, העיצוב של פול סטיינברג נבנה בהשראת דמיונו של כוכבים חשוכים מרקיעים, עיניים ענקיות, מערבולות, שעונים ודלת לבנה בולטת במיוחד המרחפת בחלל. רבות מהן מודבקות על לוחות עגולים שהקאסט מסחרר על פני הבמה - אחת נוספת מגע משתעשע שיוכל להפתיע כל שלא מכיר את הסדרה. הוא משתלב עם תלבושות המונוכרום של ניקי גיליברנד, שואבות השראה מתלבושות שנות ה-60 המוקדמות ותחזיות עתידניות מהתקופה על מה שנלבש בעוד יותר מ-50 שנה. הטון, הנמצא באמצע בין מותחן לקומדיה, מותאם באופן מצוין בצוות ההרכב המצוין, כולם משחקים מגוון תפקידים.

דייפן דווייפור, אוליבר אלווין וילסון ואישה ביילי ב'אזור הדמדומים'. צילום: מאט קרוקט

אחרי שוושבורן שאפה השראה ליצירתה האפוקליפטית 'מר ברנס' בפרקים של משפחת סימפסון, 'אזור הדמדומים' מאשר את התעניינותה באייקונוגרפיה של תרבות הפופ. בעוד שהיא מדגישה את הפחדים ששודרו על ידי תוכנית הטלוויזיה, היא לא רק חושפת חלק מההומור הבלתי מכוון שלה אלא, בבחירת סיפוריה, ניסתה ללכוד כיצד כוחה של האהבה יכול להאיר את הצללים. עם זאת, עם חייזרים מסתוריים, בובת פיתום מאיימת, פורטלים בין-ממדיים מסוכנים ואיומים נוספים, בסופו של דבר אלו הם החזיונות האפלים שמובילים ומענגים.

הזמנת כרטיסים לאזור הדמדומים