ביקורת: The Watsons, תיאטרון Menier Chocolate Factory לונדון ✭✭✭✭

מארק לודמון סוקר את ההפקה של תיאטרון הפסטיבל בצ'יצ'סטר למחזה של לורה וייד, "הוווטסונים" בתיאטרון השוקולד מנייר בלונדון

צוות השחקנים של "הוווטסונים". צילום: מנואל הארלן הוווטסונים

תיאטרון השוקולד מנייר, לונדון

ארבעה כוכבים

הזמנת כרטיסים

אף אחד לא באמת יודע למה ג'יין אוסטן הפסיקה לכתוב את הרומן שלה, "הוווטסונים". כל מה שיש לנו (במהדורת פינגווין קלאסיקס שלי) זה 45 עמודים של טיוטה מוקדמת מלאה באירועים ודמויות רבות, שחשפו בחכמתם את המורכבויות החברתיות של החיים הבורגניים בראשית המאה ה-19. נפתח בנשף חורף בעיירה בסארי, הסיפור עוקב אחרי אמה ווטסון הצעירה, שיצאה מסגנון חיים אמיד עם דודתה למצב הכלכלי המורכב יותר של משפחתה הישירה. ישנן אינטריגות רומנטיות רבות בוערות, אך לא הרבה מתרחש - אחד הפרקים המרתקים ביותר הוא כיצד אמה מתמודדת עם מר מסגרייב הציני שמציע לה טרמפ בכרכרה פתוחה. ואז אנחנו נשארים תלויים....

גרייס מולוני כאמה ווטסון. צילום: מנואל הארלן

ישנן תיאוריות משכנעות רבות לגבי הסיבה שאוסטן הניחה את הדפים בצד בשנת 1805 ולא חזרה אליהם לפני שמתה 12 שנים מאוחר יותר, לאחר שכתבה את רומניה המפורסמים ביותר. ממה שיש בידינו, נראה שאמה ווטסון הייתה צריכה להיות אחת מהדמויות המרשימות והמבדרות ביותר של אוסטן. נראה שיש לה רעיונות רדיקליים יחסית על זכויות נשים בחברה, אולי בהשראת הכתבים של הפמיניסטית הראשונית מרי וולסטונקראפט. לדברי הדיווחים, קסנדרה אוסטן חשפה מאוחר יותר מה אחותה התכוונה לעשות עם הדמויות, אך זה בא דרך אחיינה של ג'יין, אדוארד, ששמע זאת מאחיותיו. לפורמה המטושטשת הזו נכנסת לורה וייד, שבמקום לנסות לסיים את הסיפור כעשו אחיינית אוסטן, קתרין האבק, והסופרת אן מיכאל, משתמשת בו כקפיצה לחקור את האתגרים באמנות הכתיבה וההסתגלות.

קשה לכתוב הרבה על ההצגה מבלי להרוס חלק מההנאות שבדרך שבה וייד פיתחה את הנרטיב. זה חכם, משעשע ומאוד מצחיק ואם ברצונכם ליהנות מכל הטוויסטים הבלתי צפויים, הפסיקו לקרוא כעת. ההצגה נפתחת עם עיבוד מוקפד של הקטע של אוסטן, מהיכרותה של אמה עם החברה באסיפת החורף ועד לנפילות הרומנטיות, תובנה חדה על הנושאים של מעמד חברתי, רכוש וכבוד. כשהיא מתקדמת מעבר לדמיון של אוסטן אל תוך זה של וייד, המחזאית עצמו נאלצת להתערב, נאבקת באתגרים של תהליך היצירה עצמו.

גרייס מולוני (אמה ווטסון) ולואיז פורד (לורה). צילום: מנואל הארלן

זהו רעיון מוכר שעוסק בו כבר במחזהו המשפיע של לואיג'י פיראנדלו משנת 1921, "שש דמויות מחפשות מחבר", שבו קבוצה של דמויות דוחקות בבמאי תיאטרון לספק להן סוף לסיפורם הלא גמור. עם הבמאי סמואל ווסט, מרחיק וייד על אחר והלאה, תוך יצירת חזון מבלבל ואנארכי שבו המציאות וההמצאה מתערבבות. כשהדמויות משתחררות מחוקי הספרות ואנגליה של תקופת הריג'נסי, הן יוצאות לחיפוש אחר סופים שיעוררו תענוג או זעזוע, במיוחד בקרב אלו המוכרים את רומני אוסטן. הפשטות הלבנה של התפאורה התקופתית של בן סטונס משובשת ומתוסכלת באופן גאוני, בעזרת עיצוב התאורה של ריצ'רד האוול, מונעת על ידי האנרגיה הדינמית של השחקנים תחת הבמאי לתנועה מייק אשקרופט.

צוות השחקנים של "הוווטסונים". צילום: מנואל הארלן

בהעברה זו מתיאטרון הפסטיבל בצ'יצ'סטר, גרייס מולוני מושלמת כאמה ווטסון הבלתי מתפשרת והנחושה, ממוחשת ומשכנעת למרות הפירוק של היקום סביבה. היא חלק מקאסט מצוין של 19 שחקנים, כולל לואיז פורד בתפקיד המחזאית המודאגת, לורה, שנאבקת עם מועדים ודמויות בעייתיות. בשאלתה מה גורם לכותבים לכתוב, וייד עיבדה את "הוווטסונים" לחגיגה של יצירה אמנותית והצורך לספר סיפורים.

מציג עד ה-16 בנובמבר 2019 בתיאטרון השוקולד מנייר