ביקורת: מלחמה עם הניוטים, תאטרון הבונקר ✭✭

ג'וליאן אייבס סוקר את ההפקה של תיאטרון קנאייב 'מלחמה עם הניוטים' המוצגת כעת בתיאטרון הבונקר.

צילום: The Other Richard מלחמה עם הניוטים תיאטרון הבונקר

10 באוקטובר 2018

2 כוכבים

הזמן עכשיו

קארל צ'אפק מצא את דרכו ללב תיאטרון הבריטי כמחבר משותף, יחד עם אחיו יוזף, של הבָּסְטִיָירָה הסאטירית המופלאה הידועה כאן ל'מחזה החרקים'. נעשו גם ניסיונות להחיות חלק מעבודותיהם האחרות: הצלחה מסוימת הושגה עם האגדה המדע-בדיונית, 'ר.ו.ר.' ('הרובוטים האוניברסליים של רוסום'), שהוצגה בווסט אנד עם יאן קרמייקל לא פחות, אך נראה כי אף אחת מיצירותיו האחרות לא נחתה. למרות מספר ניסיונות למצוא מקום ליצירה זו, רומן, מספר פעמים עובדה למחזמר ומה לא, אף אחד עדיין לא מצא דרך לגרום לה לדבוק. ללא הירתעות, תיאטרון קנאייב הוציא עיבוד נועז ועכשווי, הממקם את העלילה במים הסוערים סביב ברקזיט, ולאור הצלחה - כך הם וציטוטים מרבים מספרים לנו - ב'פינג' באדינבורו, הוא כעת מוצב להצגה במאורה התת-קרקעית המודרנית הידידותית להיפסטרים של שבט הבונקר.

צילום: The Other Richard

טיירל ג'ונס הוא עורך העיבוד כאן, שלמעשה גבורתו הבלתי מוסתרת גם מביים. ושם, קורא יקר, אולי מתחילה מקור הבעיות הבולט של הפקה זו. כאשר ג'ונס ממלא כאן תערובת מבולבלת של אפשרויות (כפי שהאלה העליונה ה'מיס מ' אמרה פעם), אני לא בטוח לחלוטין שהוא עדיין יכול לעמוד לאחור ולחשוב חזק על מה שבאמת עובד. לכן, למרות נוכחותם של לא פחות משני דרמטורגים (מתיואו שאיה וסאם רדוויי), איננו מקבלים תחושה שכל הטריקים התיאטרליים החכמים שלו מתחברים ליותר מאשר חלון ראווה לסטודנטים לדרמה עם דמיון וכישרון נדיר, המנסים הכל שאולו לחשוב עליו, וסקרנים לגלות אילו השפעות, אם בכלל, הם מצליחים להשיג בהצגות חיות. זה מעניין, מדי פעם משעשע, אבל לדעתי, עוד דרך רבה עד שעושה את התחושה שהפרסום שלהם טוען לה.

כמובן, המילה מאדינבורו היא שהם מדהימים. המבקרים שם אמרו להם כך. אולי הקהלים שם התפעמו. אבל אדינבורו היא מרחק רב מאוד, מבחינה ביקורתית וחווייתית, מלונדון. שוב ושוב מוצאים הפקות מוערכות אלו מקלדוניה מגיעות לעיר, ונהפכות, באופן מסתורי מקומי כלשהו, למבול קייטני ולא מאוד מתוכננות. למה? אין לי מושג קלוש. יכול להיות שסטנדרטים שונים חלים שם בהשוואה לכאן?

לא משנה. תמיד אפשר להעריך את השחקנים. יש רק שלושה מהם, אבל הם עובדים כמו שדי מכירות כדי להפיק את המירב ממגוון תפקידים שונים ומגוונים. המצטיין הוא אברל א' וולש, שעושה מהן סעודת מילים משופעות: קולו הוא כלי עוצמתי וניצולו הפיזי ופניו מוערכים בצורה מזהירה: זהו איש שראוי מאוד למעמד מבוסס יותר בתיאטרוננו: אני חושב שאזכור את הופעתו לנצח. נאדי קמפ-סייפי, כאישה היחידה בלהקה, ממלאת חמישה חלקים, והיא עושה זאת בביטחון גובר ככל שהמופע מתקדם, נהיית יותר רפויה ופחות נוקשה על הבמה: אני בטוחה שנראה ונשמע ממנה הרבה יותר בשנים הבאות. סאם רדוויי, דרמטורג משותף, גם משחק והוא טוב במה שהוא עושה, אך במהותו יש לו שני מצבים: שקט ופרולטארי, ושקט אריסטוקרטי; עם זאת, הוא מקבל את הצחוק הטוב ביותר של הערב (ואין הרבה כאלה, מעבר לכמה גיחוכים 'יודעים'), כאשר הוא יוצא מתוך טנק לובש זוג תחתוני יוניון ג'ק. כאשר הפקה חייבת להסתמך על אפקטים כל כך זולים לתגובות הגדולות שלה, אתה יודע שהיא בצרות.

צילום: The Other Richard

אבל הרבה אנשים השקיעו מאמצים בפרויקט זה. גיליון 'התוכנית' מכיל רשימה מכובדת של 'תודות ל...', בהם מופיעים כמה שמות מכובדים מאוד. אולי חלקית תודות לרשימה זו, העיצוב המרשים של חנה סיבאי בוצע ללא ספק על תקציב צנוע, אבל היא יוצרת כמה הצהרות חזקות וזכורות עם האמצעים העומדים לרשותה ומצליחה במיוחד בהלבשת השחקנים: יש לה עין נכונה לתיאטרון. התאורה אינה מקבלת קרדיט - למרות שהתוכנית עושה שימוש נרחב בה - וגם לא יוצרי קליפי הווידאו החדשניים, אז אולי כל אלו מיוחסים גם כן לקריאטיב סיבאי? אם כך, כל הכבוד לה! אבל המלחין (ששואב רבות מהקלטות קיימות), רוב בנטל, מקבל קרדיט, וההרכבה המחודשת שלו (האם זה שלו?) של 'Sailing By' היא אחד מהאפקטים המקסימים ביותר במופע הזה. מעצב הצליל השותף הוא דן ולנטיין, שעושה רבות למלא פערים שנותרים על ידי המשפטים הקופצניים שאינם קשורים זה בזה בתסריט.

אינני יודע אם מר ג'ונס חקר את הגלגולים הקודמים של יצירה זו על הבמה הבריטית (או אחר). אם כן, או לא, למרות שהוא מבלה רק 70 דקות מזמנכם כדי להראות לכם את גרסתו, הוא גורם לדקות האלו להיראות מאוד, מאוד, מאוד ארוכות. עם עוד קצת רצות והרבה הערות, ההפקה ככל הנראה תבחר מהירות וקלילות. אני מקווה כך. בינתיים, כל שאני יכול לומר הוא שמה שראיתי, בעודו מרתק במובנים רבים, עדיין לא נחשב ליצירה ממומשת לחלוטין. אולי היא תושלם בקרוב. הכי טוב לכולם בנושא הברקזיט!

עד ה-27 באוקטובר 2018

הזמן עכשיו למלחמה עם הניוטים