ביקורת: 9 עד 5, Upstairs At The Gatehouse ✭✭✭✭

הקאסט של 9 עד 5: המחזמר 9 עד 5: המחזמר

בקומה העליונה בשער

4 כוכבים

הזמן עכשיו מבוסס על הסרט מהמאה ה-1980 באותו שם, 9 עד 5 המחזמר מבצע את הבכורה שלו בפסטיבל השוליים הבריטי בקומה העליונה בשער. בעוד שבר אלכוהול ייתכן שלא ייראה כמו מקום מתאים להפקה כזו, הבמאי ג'וזף הודג'ס והצוות ממלאים כל אינץ' מרובע באנרגיה שאין לעמוד בפניה.

הסיפור, שהוא לא סיפור מורכב במיוחד, עוקב אחר חייהן של שלוש מזכירות העובדות במשרדי תעשיות מאוחדות. לכל אחת מהנשים יש בעיות אישיות משלה, בנוסף לכך שהן נאלצות לעבוד תחת פיקודו של המנכ"ל היהיר והפוגעני, פרנקלין הארט ג'וניור (ליאו סנה, מעורר תיעוב בצורה מתאימה). הארט שומר על הצוות הניהולי שלו כמועדון בנים בלבד, דבר המעורר תסכול אצל העובדת הוותיקה ויולט (פיפה וינסלו), בעודו נהנה מהכוח שבו הוא מחזיק בצורה לא הוגנת על יתר המשרד.

בינתיים, ג'ודי הצנועה (אמנדה קאוץ) מתחילה את עבודתה הראשונה לאחר שבעלה עזב אותה, ודורלי העליזה מטקסס (לואיז אוליי) מגלה שהסיבה לאי הפופולריות שלה במשרד היא שהארט מפיץ שמועות שקריות על רומן ביניהם. ולבסוף השלישיה מחליטה שנמאס להן וזה הזמן להחזיר לבוס.

כל שלוש הכוכבות הראשיות הן ללא ספק מעולות. וינסלו מקרינה ביטחון קול של ויולט ומשתלטת על הבמה. קאוץ חמודה כג'ודי עם קול עוצמתי, שמוצג בצורה מושלמת בשיר ה-11 בלילה של ההופעה צא והשאר בחוץ ואוליי זוהרת כשהיא מעבירה את החום והאנרגיה של פרטון כדורלי. במקום אחר בצוות, סמנתה גיפארד כאדמירתורית היחידה של הארט, רוז, היא מצחיקה להפליא, והסולו שלה בו הקומץ מחזיר את המלודיה עם משקפי חתו-עין תואמים הוא גולת הכותרת של ההופעה.

הדברים לוקחים מעט זמן להתניע באמת, כשכמה מהמספרים המוקדמים נדבקים בצליל מפוקפק (האלבום הטרחני ביותר לפני ההופעה של אזעקות שעון חוזרות אפשר היה לוותר עליו), אבל זה שווה להתמיד כשמתחילים להרגיש את הקצב של ההופעה. 9 עד 5 הוא במיטבו כשהוא מענג את עצמו במחנה הגבוה ומאפשר לעצמו להיות מרשים.

המוזיקה והמילים ניתנות על ידי אגדת הקאנטרי דולי פרטון, שהופיעה בסרט המקורי כדורלי מפותלת הלב אך טובת לב. יש כאן שירים מקוריים שנכתבו במיוחד להופעה לצד כמה להיטים מוכרים יותר שכבר היו קיימים, והשיר הכותרתי הופך לשיר הפתיחה, כשהעובדים של תעשיות מאוחדות 'מפנקים ומותחים ומנסים להתעורר לחיים' דרך שגרות הבוקר שלהם. הדיאלוג של פטרישיה רסניק המלווה אינו מחדש רבות, אך השירים חזקים מספיק, ומדבקים ללא סוף, כך שהם מכסים על כך.

הכוריאוגרפיה של כריס וויטקר שומרת על כל הקאסט להוט ובמקומות עם מהלכים שאפתניים, ולמרבה המזל מתחשבת בבימת הדחיפה של השער בכך שהיא מתאימה לשלושת צדדי הקהל. הלהקה של המנהל המוזיקלי אוליבר הנס הם מצוינים, ולא משתלטים, טעות נפוצה במקומות קטנים יותר. התלבושות של הנשים הן חלופיות לשנות ה-70, הגם שהפאות שהשתמשו בהן הן פליליות ממש, וסט המורכב משולחנות על גלגלים שומר על הפעולה זורמת. מערכה שניה קצרה יתר על המידה סוגרת את העניינים בצורה מהירה (כמובן) והקהל מרוצה.

כשהיא מתוקה וקלילה כמו שהיא, 9 עד 5 היא כיף אמיתי. בעוד שהבחירה במיקום לא מוסיפה הרבה לחוויה עצמה, זה נחמד לראות שיצירה חזקה מספיק יכולה להיות מותאמת לכל סוג של חלל ולהישאר מהנה כמו זו.

עד 1 באוקטובר 2017

הזמן כרטיסים ל-9 עד 5 בקומה העליונה בשער