ביקורת: הללויה!, תיאטרון הברידג' ✭✭✭✭

פול טי דייוויס סוקר את המחזה החדש של אלן בנט, 'אללויה!', שמוצג כעת בתיאטרון הברידג'.

הקאסט של 'אללויה!' בתיאטרון הברידג'. צילום: מנואל הארלן אללויה!

תיאטרון הברידג'

19 יולי 2018

4 כוכבים

הזמינו עכשיו!

אני חייב להודות מיד בתחילת דבריי ש'אללויה' הוא מעט מבולגן. אבל זה מבולגן בסגנון אלן בנט, ולכן הוא מצליח יותר מאשר המחזות הטובים ביותר של רוב המחזאים. הוא תמיד מביא את הסמליות שלו; משפטי מחץ צפוניים, עולם בו עוגיית וניל יכולה להעלות צחוק גדול, וביקורת מתמשכת ותקיפה על המדיניות שחתכה מאנגליה ומהזהות האנגלית. המחזה מתרחש ב'בית', בית חולים מלידה ועד המוות, כזה שלמשרד הבריאות כבר אין העדפה אליו, כשהוא נלחם על הישרדות ועל המאבק היומיומי למצוא מיטות במחלקת הגריאטריה של דאסטי ספרינגפילד. ד"ר ולנטיין עושה את המיטב שלו והוא נחמד ומבין באופן יוצא מן הכלל, בזמן שאחות גילכריסט נוקטת בגישה מעשית יותר, עצתה לגבי הקשישים היא "לא לחכות יותר מדי זמן כדי למות." צוות דוקומנטרי מצלם את המחלקה כחלק מהמאבק להשאיר אותה פתוחה, וההגעה והמוות של גברת מודסלי, הידועה גם כ'פודסי נייטינגייל', משליכים את המחזה למיקוד חד ועדכני.

לואי מהוני (נוויל) וקליאו סילסטר (קורה) ב'אללויה!'. צילום: מנואל הארלן

הבעיה היא שיש יותר מדי דמויות, ואני השתוקקתי לזמן כדי להכיר פחות מהן טוב יותר. במיוחד, מערכת היחסים בין ג'ו, בביצוע נפלא של ג'ף ראול, כורה לשעבר שסובל ממחלת ריאות, ובנו קולין, (סמואל ברנט בצורה מצוינת), פקיד ציבור שעובד עבור שר הבריאות ורוצה לסגור את הבית חולים, מצריך הרחבה נוספת והיה מספק בסיס חזק עוד יותר בין אידיאולוגיה תאצ'ריסטית ומציאות הצרכים הטיפוליים. המחזה גם חוקר את הדילמה המתמשכת של לרצות ולתמוך בילדיך שיזכו לחיים טובים יותר מגורלך, ואז להיכסף לחזרתם. סאשה דוואן הוא ד"ר ולנטיין חם ומבין, שמוטרד מגירוש בשל בעיית ויזה, מתאמץ להציל את הבית חולים, והתנהגותו הנעימה מוכיחה את נפילתו. דבורה פינדלי היא אחות גילכריסט המושלמת, ארצית וגסחנית, אבל חושפת את צד החתרני שלה בגילוי נפלא רגע לפני ההפסקה. בין החולים, גוון טיילור היא 'חתיכה שנמצאת בפלייטי' מצחיקה בטירוף לוסיל, והכי טוב מכולם, סיימון וויליאמס כמעט גונב את כל ההצגה כאמברוז קפדן, נאבק בתשומת הלב של הייזל, ושובר את הלב שלך כשהוא כל הזמן מחכה למבקר שלא בא. בזכות הכללתה המעוררת השראה של השיר עשרה סוגים של מבקרים בבתי חולים, הוא, והקהל, מודעים לכך שיש רק מבקר אחד נוסף לקרוא עבור החולים האלה.

הקאסט של 'אללויה!'. צילום: מנואל הארלן

אחד ההיבטים השמחים של ההפקה הוא שהקבוצה הקימה מקהלה לשיר בקונצרט להצלת המחלקה, והריקוד, (כוריאוגרפיה מצוינת של ארלין פיליפס), והשירה לא רק מספקים מעבר אפקטיבי בין כל תמונה, אלא גם מראים את חייהם הפנימיים והשמחות בעבר של החולים, ונפלא לראות קאסט של שחקנים מבוגרים שולט בבמה הזו. הצלחת הסיום השמחה עשויה לדלל במעט את המסר, אבל יש כל כך הרבה רגעים יפים ולחים שישארו איתי. עם זאת, יש בחור בניסיון בעבודה, אנדי, שהוא, כמעט כמובן מאליו, עבה, ממעמד הפועלים ורשע. נמאס לי לראות צעירים מוצגים כך, וזה עניין משמעותי בעיניי, למרות שאכזריותו חשובה לפיתוח העלילה.

הקאסט של 'אללויה!'. צילום: מנואל הארלן

ההפקה של ניקולס היטנר מרגישה, במקומות מסוימים, כמו עבודה בתהליך, והחצי הראשון עדיין צריך עיצוב. אבל התפאורה המצוינת של בוב קרולי מאפשרת לפעולה לזרום בצורה חלקה, והמחזה במיטבו כשהקיר הרביעי נשבר והסגנון פחות ריאליסטי. מעבר לכל, בנט מכוון את עינו החדה בכולנו. "אם אנשים כל כך אוהבים את הוריהם, למה הם שמים אותם ולא מבקרים?" שואלת אחות גילכריסט. לאחר שאיבדתי את אמי לדמנציה בשנה שעברה, המחזה השפיע עליי ברמות רגשיות רבות. בסופו של דבר, זו הסיבה שאני אוהב את בנט, ולמה אני הייתי ממליץ לכם לתפוס את ההצגה והקאסט הנפלא הזה.

הזמינו עכשיו ל'אללויה!'