סקירה: An Octoroon, התיאטרון הלאומי ✭✭✭✭✭

פול טי דייוויס סוקר את "An Octoroon" מאת דיון בוסיקולט, שעובד על ידי ברנדן ג'ייקובס-ג'נקינס שמוצג כעת בתיאטרון הלאומי.

קן נווסו ב-"An Octoroon". צילום: הלן מארי "An Octoroon".

דורפמן, התיאטרון הלאומי.

19 ביוני 2018

5 כוכבים

הזמנת כרטיסים

דיון בוסיקולט היה, בין השנים 1840 ל-1880, המחזאי המפורסם ביותר והמפורסם ביותר על הבמה העולמית, כשמלכה ויקטוריה הייתה אחת ממעריצותיו הרבות, והקים, בין היתר, את מערכת התמלוגים לכותבים דרמטיים. כעת, שלרוב נשכח, מחזהו משנת 1859 "The Octoroon", המבוסס על זוועות העבדות שצפה בהן בניו אורלינס, נפתח לשבחים קריטיים וגם זעם, בכך שהעליב את שני הצדדים של סוגיית העבדות. כעת ברנדן ג'ייקובס-ג'נקינס מציג את עיבודו למחזה, והפרולוג הפותח, שמדובר על ידי מחזאי שחור על מה זה להיות שחור, קובע את הטון בצורה מבריקה. כמובן שבזמן של בוסיקולט, שחקנים לבנים צבעו עצמם כשחורים כדי לשחק עבדים שחורים. כשאנו רואים שחקן שחור צבע את עצמו כלבן, שחקן לבן הופך לאדום לשחק אינדיאני ושחקן אסיאתי צבע את עצמו לשחור, אנו יודעים שנכנסנו ליצירה שנוגעת בלב הגזענות. מה שלא ידוע בתחילה הוא עד כמה המחזה יהיה משעשע ומקורי.

ויויאן אופרה וסלסט דודוול ב-"An Octoroon". צילום: הלן מארי זה בזכות הכיוון החדשני, האנרגטי והמדהים של נד בנט שמאמץ את המלודרמה של המקורי ומבצע אותה, עד כמה שאפשר, בסגנון המאה התשעה עשרה. במקור הוצג בתיאטרון אורנג' טרי, ושומר על האינטימיות שלו, הקיר הרביעי לא רק נשבר, הוא נבעט ונהרס, עם כתובת ישירה והמכניקה של תיאטרון נחשפת לקהל. המחזאי השחור ובוסיקולט מתחרים על גישות לתיאטרון וכיצד הדברים היו "יותר טובים אז", תאטרון מטה נוסף עלינו כשאנו עדים לצוות שמבצע שינוי סצנה בעוד ג'ייקובס-ג'נקינס מסביר מדוע איננו יכולים להיות עם סיום המערכה הרביעית של ספינה בוערת. עדיין אנו מקבלים להבות, אנו מקבלים פעולה מסוכנת וההפקה כל הזמן מפילה ללסת אותי באומץ ובשאיפה שלה. באחד מרצף פעיל, ג'ייקובס-ג'נקינס מתלונן לבוסיקולט שמכשיר העלילה של תמונה הוא גילוי חסר תועלת בעידן שלנו של סלפים. לאחר מכן הוא מראה לנו רק תמונה אחת שחרטה את זוועת הגזענות על הרשתית שלך.

יולה אוונס ב-"An Octoroon". צילום: הלן מארי.

ההרכב מצוין. משחק את המחזאי, "הגיבור" ג'ורג' ו"הרשע" קלוסקי, קן נווסו נותן הופעה פיזית, אנרגטית ועוצמתית מדהימה, ממש קופץ מדמות לדמות במחצית השנייה. אם תהיינה הופעות גבריות טובות ממנו בלונדון השנה, ארצה לראות אותה. קווין טריינור הוא שובב וסרקסטי להפליא כמתגורר בבוסיקולט, ואליסטר טובי משדר גזענות פנימית בצורה מושלמת כעבד בית פיט. הנשים, עם שכבות דיכוי מרובות עוד יותר, מצוינות. יולה אוונס היא פגיעה ברוחניות כ"אוקטורון" זואי, סלסט דודוול היא גרייס מפונקת להפליא ויויאן אופרה ואמנואלה קול מעירות ומספרת על האירועים עם תצפיות עוקצניות והומור. כל כיבוי אור משאיר אותך תוהה מה תראה הבא, ובראר ראביט, (קסי קלייר על ראביט), הוא דבר הסיוטים. היצירה מתוזמרת בשידור חי על ידי הצ'לן קווסי אדמן, והתאורה והקול הופכים לדמויות בעצמם.

קן נווסו ואליסטר טובי ב"An Octoroon". צילום: הלן מארי מוצגת במעגל, הגאונות של המחזה היא שאנו צוחקים על המלודרמה ובמקביל עוסקים במלואו בהשפעה ובמורשת של הגזענות. נכון, המערכה האחרונה אכן מרגישה מעט לאחר ענקיות התיאטרון של הרביעית, אך זה חשוב מעט כאשר אתה מתמודד עם מקוריות וסגנון כזה. עם החדשות הברוכות ש-Nine Night תעבור לאולפני טרפלגר בדצמבר, אני רק מקווה ש"An Octoroon" ימשיך לתיאטרון גדול יותר או להמשך הפעלה. עד אז, תיאבקו למושב להרצה הזאת שמכורים ממשיכים לשבור בה את הדלת. זו חוויה יוצאת דופן.

עד 18 ביולי 2018

הזמינו כעת ל-"An Octoroon"