ביקורת: אקווס, תיאטרון רויאל סטרטפורד איסט, סיור בבריטניה ✭✭✭✭

דני קולמן-קוק סוקר את החידוש של תיאטרון הסיור האנגלי ותיאטרון רויאל סטראטפורד איסט למחזה 'אקוווס' של פיטר שאפר, עם תחילת סיבוב הופעות ברחבי הממלכה.

זובין ורלה (מרטין דיסארט), איתן קאי (אלן סטרנג), סייריטה קומאר (דורה סטריינגהורס), רוברט פיץ' (פרנק סטריינגהורס) ב'אקוווס'. צילום: דה אדר ריצ'רד אקוווס תיאטרון רויאל סטראטפורד איסט

26 בפברואר 2019

4 כוכבים

לוח זמנים לסיבוב הופעות של אקוווס בבריטניה - הזמינו כרטיסים

בן חור, אקוווס, סוס מלחמה; במהלך העשורים חברינו הסוסים הפכו לכוכבי דרמה (אני מניח שהם יותר אלגנטיים מהחזיר הנדיר בדרמות).

ולעולם לא תואר הסוס בצורה דינמית כל כך כמו בעיבוד הנהדר הזה לטקסט הקלאסי של פיטר שאפר.

המסכות המסורתיות ממתכת נזנחו לטובת גישה טבעית יותר, עם תנועה מעוררת שמושלמת את רוחם ותנועתם של החיות האדירות.

אירה מנדלה שיבאן (הסייס נאגט) ואיתן קאי (אלן סטרנג) ב'אקוווס'. צילום: דה אדר ריצ'רד

אנו מצטרפים ל'אקוווס' כאשר הנער הבעייתי אלן סטרנג נשלח לפסיכיאטר, ד"ר דיסארט, לאחר שהוא מעוור באופן בלתי משתמע שבעה סוסים. הרופא, שמתמודד עם בעיות אישיות משלו, מתחיל במהרה לקחת חוטים מסיפורו המדהים של אלן.

למרות שהסיפור לא מזעזע כפי שהיה בעת יציאתו בשנת 1973, הוא עדיין מרגיש רענן ומלא בתובנות על טבע האדם. למרות שמונולוגים של דיסארט נוטים להיות ארוכים ומלאים בדרמה, הדיאלוג חד ויש רגעים של הומור מצוין (במיוחד לאחר טוויסט קומי בחלק השני).

סייריטה קומאר (דורה סטריינגהורס), זובין ורלה (מרטין דיסארט), איתן קאי (אלן סטרנג) ב'אקוווס'. צילום: דה אדר ריצ'רד

הביצועים הם ברמה גבוהה; איתן קאי מוביל את הצוות בצורה מבריקה כאלן סטרנג. הוא מתחיל כלא תקשורתי, אך נפתח ומראה עומק וטווח אמיתי, מעורר סימפטיה אמיתית למצב הנפשי המבולבל של אלן, למרות הפשע הנורא שלו.

הייתי מעט המום לראות את זובין ורלה יושב על הבמה כשנכנסתי לתיאטרון, לאחר שראיתי אותו רק כזמר כיהודה במחזמר 'ישו כוכב עליון', אבל הוא היה מרהיב כד"ר דיסארט, מפרק את ההומור היבש והספקות העצמיים בטקסט של שאפר.

איתן קאי (אלן סטרנג) ב'אקוווס'. צילום: דה אדר ריצ'רד

התרשמתי גם מביצוע עדין של רוברט פיץ' כאביו העקשן והבלתי מתפשר של אלן, המתקשה לשלב בין אתגרי ההורות למתבגר לעקרונות הנוקשים שלו.

הפעולה מתקיימת על במה פשוטה וקלינית, מוגדרת בוילונות בעיצוב רפואי, המשמשים באופן מבריק במכה תיאטרלית בסוף ההצגה.

התנועה הייתה מלהיבה לכל אורך, עם קרדיט לבימוי התנועה של שלי מקסוול והביצוע האנטרופומורפי של אירה מנדלה שיבאן כנאגט, הסוס האהוב של אלן.

בהשראת נושאים רלוונטיים של דת, הורות ופסיכיאטריה, זוהי הצגה שנותרת חשובה כמו שהייתה כשהוצגה לראשונה לפני כמעט חמישים שנה.

תודות לקריאתו של צוות מעולה והבימוי החזק של הכוכב העולה נד בנט, מדובר בגישה באמת רעננה לקלאסיקה בריטית.

לוח זמנים לסיבוב אנגליה - אקוווס