ביקורת: שוטה המזל, תיאטרון אולד ויק ✭✭

גורלו של שוטה , תיאטרון אולד ויק: איאן גלן כקוזובקין ולוסי בריגס-אוון כאולגה. צילום: אלאסטייר מוייר גורלו של שוטה

תיאטרון אולד ויק

8 בפברואר

2 כוכבים

בתכנית להפקת גורלו של שוטה של טורגנייב בתיאטרון אולד ויק, בעיבוד של מייק פולטון, נכתב כי:

"אנשים שואלים אותי למה גורלו של שוטה עולה לראשונה בווסט אנד של לונדון לאחר 163 שנים. הוצע להעלות את ההצגה פעמים רבות. אני מניח שהתשובה היא שתמיד התנגדתי להעלאתה בלונדון כי לא הייתי מוכן... הסיבה שההפקה מתרחשת עכשיו היא שאני מאמין שמצאתי את הבמאי, המעצב והשחקנים המושלמים. וזה קורה בתיאטרון אולד ויק - התיאטרון המושלם למחזמר. זה פשוט ככה. איזה כוכב מוצלח כנראה הביא את הכל יחד."

איאן גלן היה חלק מהצוות המושלם, קוזובקין המקורי, שבעיני חלק הוא השוטה שהכותרת מתייחסת אליו. אבל גלן עזב את ההפקה (שנפתחה בשנה שעברה ב-19 בדצמבר) ב-9 בינואר בטענה לקשיים בריאותיים והוכרז כי ויליאם יוסטון ייקח את התפקיד. עם זאת, הלילה קוזובקין שוחק על ידי פטריק קרמין, שהיה הכיסוי המקורי של גלן, ונראה שגם יוסטון פרש מההפקה.

מכל מבט, הקאסט המושלם של פולטון כבר לא קיים.

יהיה קשה לשפוט את חזונו של פולטון להפקה, אבל בהתבסס על ביצועי הלילה הזה, הוא נראה על החומר עם משקפיים ורודים.

זה לא עיבוד נהדר למחזה נהדר שאינו אהוב. במקרה הטוב, על בסיס ההפקה הזו, זה גלגול שמתקיים ללא שמחה של יצירה שמפעמת עם אפשרות. כאשר היא מתפתחת, ניתן לראות כיצד היא יכולה להיות נהדרת, מצוות נכון ובויים עם בהירות, חזון וביטחון מוחלט.

לפי התכנית, הבמאית היא לוסי ביילי.

ריצ'רד מקרב מעניק הופעה בולטת כטרופצ'וב המטופש, הפייס ונורא כמעט מצחיק. ברגע שהוא הגיע לבמה, האנרגיה והניצוץ שהיו חסרים מאוד הופיעו לפתע. בשפע.

לוסי בריגס-אוון מקסימה כלוסי ואלכסנדר ולאוס לא הראה שום סימן לימי השהות שלו כמורדרד במרלין (בלתי ניתן לזיהוי) בתפקיד המפתח של בעלה החדש של אולגה, ילצקי הפשוט והמעורב במעט עומק. מה ששניהם היו צריכים היה רעיון בטוח יותר מה הם צריכים לעשות כדי שהחומר יקליפ באופן קסום וניתן לראות כל אחד מנסה נואשות להגיע לבלתי ניתן להשגה.

לפי התכנית, הבמאית היא לוסי ביילי.

כפיוטר, הרענן המתיימר ועקוד בידיעה אך מושך המסרונים, דייפן דווי פור מעניק הופעה חד משמעית ומושכת באמת, אחת מחשיבייתי הקבוצה המעטים שנראה שמאבק להבין שזה כל כך פארסה שטורגנייב מגיע ולקיים את המשימה בתענוג, בתצר ורק ומדויק. דיוק מסומן.

כקרפצ'וב, אבן חן קומית של תפקיד שטעון גם בתחכום וגם בתזמון קומיף חכם profoundly, ריצ'רד הנדרס הוא, למעשה, לא יודע. שום דבר שהוא עושה אינו מצחיק אבל הוא נראה כמו שהוא יהיה צריך להיות. כתורה שוררת, המנהל החרדיד והשופע והמנת וזה, דניאל סרקיירה היא בחיוניות בלתי מצחיקה, מופרזת ומסיחה יחסית שווה. אף אחד מהשחקנים אינו מבין את הריתמוס של הכתיבה או את הקומדיה.

לפי התכנית, הבמאית היא לוסי ביילי.

בתפקיד המפתח, פטריק קרמין הוא לא יותר משירותי. אי אפשר לא להרגיש סימפטיה אליו בלאור הנסיבות שהובילו לידיו לשאת את התפקיד. אבל בעוד הוא יכול מספיק ומספק את כל השורות, אין לו את האנרגיה הפנימית, את ההבנה של המוח של הדמות או את ההסבילה הנדרשת עם מקרב הקריטיות לתפקיד לראות. הוא יותר מצגת, אבל הוא אינו מספק את החתיכה שמוקמת הפזלה.

לפי התכנית, הבמאית היא לוסי ביילי.

שאר הקבוצות בהן ללא מוצקות לכל מה שהם עושים. יש שפע של האנחה, טפחות כעוף וצקצוקים מצוות העבודה - זה כמו איזשהו גרים גרסה של למטה באחוזת דאונטון. הבעייה היא שכלום מזה לא מתואם או משולט או מתועצר בכיוון נתון כלשהו, והתוצאה היא שכלום מגביר את הכלום. ברור שהשחקנים מגרדים למצוא דרכים לגרום סצנות לעבוד, שהם צובעים את הביצוע כשהם הולכים לגרום לזה לשיר.

זה רחוק מלהיות מצחיק שלא ניתן לדמיין.

לפי התכנית, הבמאית היא לוסי ביילי.

ויליאם דאדלי מספק מערכה מקסימה באופן מוחלט שברונו פוסט מאיר ביעילות רבה ובמרכות רגשות. המוזיקות של ג'ון איקוט התאימו להפקה בצורה מושלמת.

זה די תמוה של קווין ספייסי לא התערב להחליף את גלן.

אבל אז, לפי התכנית, הבמאית היא לוסי ביילי.

אולי זה באמת מסביר הכל.