סקירה: קורבנות האהבה, תיאטרון סוואן ✭✭

קורבן האהבה

תיאטרון הברבור

18 באפריל 2015

2 כוכבים

בתכנית להפקה של מת'יו דאנסטר למחזה "קורבן האהבה" עבור ה-RSC, המוצגת כעת בתיאטרון הברבור, מציין פרופסור מרטין וייט:

"לדברי עמוד הכותרת של הקוורטו מ-1633, 'קורבן האהבה' התקבל באופן כללי היטב על ידי קהל הפניקס... (אבל) אין רישום על הופעה מקצועית של 'קורבן האהבה' עד לזו בתיאטרון הברבור. ההתעלמות עצמה אינה יוצאת דופן. הרבה מחזות מהתקופה המודרנית המוקדמת נשכחו או התעלמו מהם במשך מאות שנים, לעיתים קרובות כי הנושא שלהם נחשב ללא ראוי. הבחירות של פורד בקרב מחזותיו (עריות, ניאוף, כישוף, טבח) היו מאתגרות במיוחד; במאה התשע-עשרה והעשרים המוקדמות, 'קורבן האהבה' נשפט כלובריס ודקדנטי... אבל זה לא רק התוכן של מחזה שיכול להחריב אותו. מחזה פשוט אולי לא התאים לרעיון של תקופה מסוימת למה מהווה 'מחזה'. עם 'קורבן האהבה', מבקרים רבים הופתעו מחוסר העקביות המכוון בהתנהגות הדמויות או מהמעברים הרדיקליים בסגנון ובטון. אף אחת מהדעות על תוכנו או צורתו לא נמדדה כנגד ההצגה בהופעה. אף כי זה יכול להישמע פשטני, הסיבה המרכזית לכך שמחזות לא מבוצעים היא כי הם לא מבוצעים. כתוצאה מכך, הם לא יכולים לפתח חיים על הבמה, לעיתים קרובות אין להם מקום בתוכניות לימודים של אוניברסיטאות או בתי ספר, ואין מהדורה נגישה עבורהן... כל זה יכול לתמוך בטיעון שאם מחזה נשכח אזי זה חייב להיות כי הוא לא טוב. ועם זאת איך ניתן לשפוט זאת עד שהמחזה נבדק בפעולה, בתיאטרון?"

למרות עיצוב מענג מאנה פליישל (רצפת הקטיפה השחורה והתחפושות המפורטות להפליא במיוחד) וכמה הופעות מרשימות, ולעיתים מקסימות, מאת קטרין סטיוארט, ג'יימי תומאס קינג, אנדי אפולו, קולין ראיין ומתיו נידהאם, ההפקה של דאנסטר לא מוכיחה שום מקרה להחייאת 'קורבן האהבה'.

לא ברור בכלל מה הכוח המניע מאחורי הפקה זו. לא נראה שהיה זה חיבור עם הטקסט או השפה. גם לא נראה היה שמדובר במאמץ מרוכז להניח את ההפקה בהקשרה, לשחזר את הדרך בה יכלה להיות מבוצעת כשהייתה כתובה לראשונה. גם לא נראה היה שזה ניסיון להעניק חיים חדשים למחזה או לעצבו מחדש בדרכים שיגרמו לו לפעול עם חיות או חיבור לחיים המודרניים.

בחירת המחזה הזה להכלה בעונה בתיאטרון הברבור הגיעה תוצאה של דיאלוג בין אקדמאים ל-RSC, האקדמאים דוחקים למגוון רחב יותר של מחזות 'עכשוויים' לשייקספיר שיוכלו להיכלל בתוכניות שלהם. זה עשוי להיות ראוי לשבח, אבל, למען האמת, ה-RSC צריך לתכנת מחזות שיש בהם משהו תיאטרלי או לירי או פואטי (או כל השלושה!) שמצדיקים את ההשקעה והממון לאלה, הן של החברה והן של הקהל.

כיום בהצגות מקדימות בברודוויי ישנה מחזמר חדש, 'משהו רקוב', הנוגע במתחרים לשייקספיר שמצערים על כך שאינם מצליחים למשוך קהל בצלו של הבארד. אולי דמויות אלו מבוססות על ג'ון פורד? בתחילת השנה, הופק מחדש באופן כושל מחזה אחר שאינו ידוע של פורד, 'הלב השבור', בתיאטרון סם ואן האמאקר. הן ההפקה הזו והן ההפקה הזו מעוררות מחשבה על פורד כעל מחקה עני מאוד של שייקספיר.

פרופסור מרטין וייט גם אומר בתוכנית: "העבודה של פורד ייחודית לצלילים החוזרים בה לעיתים קרובות ממחזות של מחזאים אחרים ולתיאטרליות המודעת בה, והוא מצפה מהקהל שלו 'לקרוא' את מחזותיו עם המודעות הזו."

אולי.

או אולי פורד היה כותב שיצר פרודיות עכשוויות או וריאציות פארטידיות על עבודתם של אחרים? אולי יצירותיו היו ניסיונות מהירים לגלוש על גלים עכשוויים של פופולריות ולא נועדו לעמוד במבחן הזמן - בדומה למערכון של דונטון אבי על קומיק ריליף?

כל מה שברור הוא שההפקה של דאנסטר למחזה 'קורבן האהבה' אינה עושה דבר להוכחת חשיבותו כיצירת תיאטרון שראויה להחייאה - בכל מקום, בכל זמן.

'קורבן האהבה' רץ עד ה-24 ביוני בתיאטרון הברבור