ביקורת: Strictly Ballroom, תיאטרון פיקדילי ✭✭✭✭

דאגלס מאיו סוקר את המיוזיקל Strictly Ballroom המבוסס על סרטו של באז לוהרמן, שנמצא כעת בתיאטרון פיקדילי בלונדון.

זיזי סטרלן (פרן) וג'וני לבי (סקוט) ב-Strictly Ballroom. צילום: יוהאן פרסון Strictly Ballroom

תיאטרון פיקדילי

25 אפריל 2018

4 כוכבים

הזמן עכשיו

Strictly Ballroom התחיל כמחזה שעבר סדנאות על ידי באז לוהרמן בהתבסס על חוויותיו כמתמודד בתחרויות ריקודים סלוניים באוסטרליה. זהו עולם שבו תיאטרליות ההופעות, המשתתפים הגדולים מהחיים והאגואים של המארגנים מתאימים בדיוק לסיפורו הקומי והנוגע ללב של לוהרמן.

המופע זכה לבכורה בבריטניה ב-West Yorkshire Playhouse בדצמבר 2016, בהפקה בבימוי וכוריאוגרפיה של דרו מק'וני. עם זאת, מישהו קיבל החלטה לערוך שינויים משמעותיים באותה הפקה, ומה שמוצג כעת בתיאטרון פיקדילי, תוך שמירה על חלק מהליבה של המופע, הוא יצירה שונה מאוד.

וויל יאנג ב-Strictly Ballroom. צילום: יוהאן פרסון

בעוד שההפקה בלידס הייתה בעיקר מיוזיקל, מה שיש לנו עכשיו אינו בדיוק מיוזיקל, אלא אדם בעל מבנה פסקול מוזיקלי של סרט, וכתוצאה מכך זה מרגיש קצת לא מסונכרן, וזה באמת המילה היחידה שאני מוצא כדי לתאר זאת.

וויל יאנג משחק את התפקיד החדש של וולי סטרנד. כקריין קומדי וזמר של הפסקול הנגזר מהפופ במופע, Strictly Ballroom נראה כעת כמחזמר ג'וקבוקס שאינו מחזמר ג'וקבוקס אמיתי. וויל שולט בבמה ויש חום רב מהקהל, אתה רק תוהה מה גרם לשינוי? האם זו הייתה הצורך בכוכב בנקאי?

ג'וני לבי וקהלת Strictly Ballroom. צילום: יוהאן פרסון

ג'וני לבי מככב כרקדן המורד סקוט הייסטינגס, בעוד זיזי סטרלן משחקת את פרן (רק פרן), מתחילה חנונית וקטריזטורית להרבה מהפעולות של סקוט שמניעות את הסכסוך בעלילה זו. יש כימיה אמיתית בשילוב הזה. זה נפלא לראות את הריקוד ואת השינוי של סטרלן כמו ברווזון מכוער ככל שמתקדם המופע.

אנה פרנקוליני (שירלי הייסטינגס), ריצ'רד גריב (לס), ג'רארד הורן (ברי) וסטיבן מתיוס (דאג) מספקים את האלמנט המוסדותי של סיפור זה כהורים, משפחה ונשיא אגודת הריקוד. מוגזמים ומוגדרים מאוד כגרוטסקים, הם מנוגדים בצורה יפה למובילים הצעירים. סטיבן מתיוס במיוחד תפס את תשומת ליבי בהופעתו המושפלת של דאג הייסטינגס, העדינות בביצוע הזה, פיתוח הדמות, השמחה הבלתי מרוסנת של רצועת ההבזקה, והשבת הכוח בסיום המופע.

הקהלת של Strictly Ballroom. צילום: יוהאן פרסון

כמובן, Ballroom אינו Ballroom ללא האקזוטיות, המוזרות, והברק של הרקדנים עצמם, וכמו המון ההאבנים בתלבושותיהם המרהיבות (בזכות המעצבת המבריקה קתרין מרטין), הם לא פחות מאשר מסנוורים. מישל בישופ, גבריילה גרסיה, שרלוט גוץ', ליאם מרסלינו, לורן סטרוד, גארי ריילינגס, קריסי שנט, דייל וייט, ג'קון מיינרד, סלינה המילטון, פרייה ראולי, לוק ג'קסון, טינובימבנשה סיבנדה, וג'סטין-לי ג'ונס עובדים בכל כוחם. פעלתנים ומהפנטים, יש ודאות מוגברת והרבה להנאה בצפייה בקבוצת הרקדנים המוכשרים הזו. קסם!

פרננדו מירה (ריקו) שולט בבמה עבור קלוזר של אקט אחד פסו דובל (הבאנרה). עומס טסטוסטרון עם תזמון מדהים והגשה מורכבת משתלבים כדי להפוך את הופעתו של מירה לאחד מהשיאים של המופע. אבואה של איוב פוליקרפו משוחקת בכנות קומית ויש לה כל כך הרבה לב.

העיצוב של סוטרה גימור איבד מעט מהפשטות הכפרית המרופטת של גרסתו המקורית, שהתאים כל כך לצבעי הנוף האוסטרלי הכפרי. במקומו יש שפע של חלקי תפאורה ניידים, שבזמנים מסוימים העניקו לבמה מראה של כביש מהיר בו יכולה להתקיים פקק תנועה בעקבות תאונת רכב גדול בכל רגע. מצאתי את כל התפאורה הזו מעט עסוקה וגרעה מהפשטות של הסיפור וההופעות.

שרלוט גוץ' (טינה ספארקל) וגארי ווטסון (קן ריילינגס) ב-Strictly Ballroom. צילום: יוהאן פרסון

הלהקה הנהדרת על הבמה של בן אטקינסון ניגנה את התזמורים הדינמיים של סיימון הייל לשלמות. כשהחלק של כלי הנחושת התפרץ זה באמת משהו. עשו נקודה לשהות כמה רגעים בסוף המופע כדי לשמוע את הרבעון הקדמי. וואו!

Strictly Ballroom יכול להיות מופע נהדר, והבעיה, לדעתי שלי אינה בצוות שמשקיע 110% אלא בכותבי המופע באז לוהרמן וקרייג פירס שיצרו כלאיים של סרט/ מוזיקה/ קונצרט שבאמת לא יודע מה הוא כבר.

ולבסוף, אני חייב להסיר את הכובע שלי בפני הבמאי והכוריאוגרף דרו מק'וני. עוד עבודה טובה ועכשיו להעלות את קינג קונג לברודוויי. זה נהדר לראות את הדור הבא של הכישרון היצירתי בארץ הזו נמצא כאן ונראה כאילו הוא הופך להיות אייקוני כמו כל אחד ממחזות הזמר הגדולים בין אם הם מברודוויי או מלונדון שהיו לפני כן.

Strictly Ballroom הוא ערב מהנה. חבל שהוא איבד את הדבר המיוחד הזה שעשה אותו מיוחד איפשהו על הדרך לווסט אנד.

הזמן עכשיו ל-STRICTLY BALLROOM