ביקורת: הזכוכית מתנפצת, תיאטרון Duke Of Yorks ✭✭✭✭✭

צ'רי ג'ונס בתור אמנדה וקייט או'פלין בתור לורה. ביבר הזכוכית

תיאטרון דיוק אוף יורק

10 בפברואר 2017

5 כוכבים

כמו רבים, למדתי את "ביבר הזכוכית" של טנסי וויליאמס כשהייתי בבית ספר לפני למעלה משלושים שנה. אהבתי את המחזה אבל נדרשו עד הערב כדי שאזכה סוף סוף לראות הפקה שלו, ואיזו הפקה זו הייתה.

אולי יותר ממחזה זיכרון חצי-אוטוביוגרפי, זהו מחזה עם פרטים מעודנים להפליא. אך האם זיכרונות הם עובדות או גרסאות של המציאות שנותנות לנו נחמה? נכתב מנקודת המבט של המספר טום ווינגפילד, זהו מחזה המאוכלס בכמה מהדמויות שצוירו יפהפיות ביותר. אמנדה ווינגפילד, ביוטית דרומית דהויה, שננטשה על ידי בעלה ומקדישה כעת את זמנה למען אושר ילדיה. היא מסורה, אבל יש בה פאניקה מכך שבתה תישאר לחלוטין לא מוכנה לחיים אחרי לכתה. לורה ווינגפילד, שהיא בלתי חברתית ויש לה צלע ממחלת פלורוסיס מהילדות, שמחתה היחידה היא אוסף של הקלטות ויקטורולה ישנות ואוסף של חיות זכוכית (פה מיוצג על ידי חד-קרן סוליטרי), טום ווינגפילד, אח ובן שנמחץ באטיות על ידי אמו. הוא כמה לכתיבה אך נאלץ לעבוד במחסן, והיציאות הליליות שלו ל"סרטים" רומזות למשהו מעבר וג'ים אוקונור, עמית לעבודה של טום והערצת תיכון לשעבר של לורה. לג׳ים, השנים שלאחר התיכון היו פחות טובות.

צ'רי ג'ונס וקייט או'פלין.

צ'רי ג'ונס יוצרת אמנדה מפוארת. הערות התכנית מזכירות שהיא היססה לשחק את התפקיד, אך תודה לאל שהיא עשתה זאת. היא מתגוררת בתפקיד של המטריארך הדהוי בצורה כל כך יפה. היא דומיננטית ומעבר שלה לאירוח הדרומי להגעת המשתקף והשתלטות על השיחה עם ג'ים הוא דבר שיש לראות ולעצור נשימה לפני שהוא יגיד משהו אם יינתן לו לדבר. קריאת הטקסט לפני שנים רבות לא אפשרה לי לדמיין אמנדה טובה יותר. היא לא קורבן, היא נחושה, כוח טבע וחרפה. כלום לא פשוט כפי שאפשר היה אבל היא עושה את זה.

מייקל אספר, צ'רי ג'ונס ובריאן ג'יי סמית'.

מייקל אספר בתור טום הוא מספר נהדר, אתה מודע לחלוטין שהדברים אולי לא בדיוק כפי שהם מוצגים ואין ספק כי יש פעמים שטום מופיע כמושלם, אולי הוא הכי אמיתי כשהוא מספר על המסעות הליליים שלו לאחותו, ויש רגע שקצר שמרמז על משיכתו לגברים בסצנה קטנה במרפסת עם ג'ים. שפת הגוף של השניים היא כה עדינה אך משאירה מעט ספק שמשהו כאן לא בסדר, אך הזיכרון טוב בלשקף כאלו דברים.

קייט או'פלין ב״ביבר הזכוכית״.

בתור לורה, קייט או'פלין מבודדת, שברירית ומסורבלת. נוכחותה, דפוסי הדיבור שלה והפיזיקליות שלה משאירים מעט ספק כי העתיד שלה קודר. רק מתעוררת לחיים לרגע קצר בנוכחות של ג'ים, היא במהירות חוזרת למצב הנמוך והמגושם שלה. הרגעים אחרי נשיקה שמשנה את החיים מראים אותה כמו אם נדקרה בקרן של חד-קרן הזכוכית שלה - חורבן שקט.

בריאן ג'יי סמית' משחק את השתקפות של גיזרת ג'ים. הוא על סף הפצצה, אך נראה גם כתוצאה מכאבים חבויים. רמזים מעודנים ניתנים דרך המנטרה לשיפור עצמי שלו לכך שייתכן שפניו הציבוריות מסתירות אי שביעות רצון. הסצנה שלו עם לורה משוחקת בצורה יפה, מעוררת, מלווה ועדיין עם מכה הרסנית בסופו של דבר.

בריאן ג'יי סמית'

כל אחד מהדמויות הללו שזורות להפליא בטפט בדים של משפחת סנט לואיס הזו. עשיר, תוסס, עצוב, הוא לא מחטיא אף פעם, הוא מלא עניין, רודף ועצוב. בוב קרולי שם את המשפחה הזו ריחפת בבועת זיכרון, ריק שחור בו הדמויות מופיעות בצורה קסומה אבל חיות במרחב בו כל פעולה שלהן משתקפת בתעלת מסלול של שמן כהה דמוי ביצה. שני חדרי קיומו של המשפחה הזו יש גוון ספיה, עתיק הודות לתאורה הנפלאה של נטשה כץ. הרגעים של צבע ואור מגיעים אך ורק מהאור הנשבר על חד-קרן הזכוכית ומהאור מלהקת הריקודים הנראים מהנחיתה הקטנה.

מייקל אספר, צ'רי ג'ונס, קייט או'פלין ובריאן ג'יי סמית'

הבמאי ג'ון טיפאני והבמאי תנועה סטיבן הוגט משתמשים בטקסט ובפיזיקליות השחקנים כדי לתת להפקה זו איכות את'רית. אלגנטית, פשוטה ויפה, זו חוויה שיש לספוג והיא עדיין רודפת אותי.

משך השעתיים של המשחק הזה חלף במהירות כשל זיכרון ואני יצאתי מהתיאטרון, נזכר כמה אהבתי את המחזה הזה וחושב כמה הייתי בר-מזל שראיתי הפקה כה יוצאת דופן שלו. אני יושב וכותב את הביקורת הזו שכבר החלטתי שלביקור שני ואולי שלישי בהחלט יש מקום.

3 ביוני 2022 - הודעת עיתונות: הפקה חדשה של ביבר הזכוכית בכיכובה של איימי אדמס נפתחה זה עתה בדיוק אוף יורק'ס בלונדון. למצוא עוד מידע.