מייקל פנטימן על הקסם המוזר של עמליה: המחזמר

מיכאל פנטימן מתחקה אחר המסע של המחזמר אמלי מהסרט וברודוויי אל The Other Palace בלונדון. מארק לדמון מדווח.

אמלי המחזמר. צילום: פמלה ריית אחרי שמונה עשרה שנים מאז הסרט הצרפתי המצליח אמלי, עיבוד הבמה הוא בחזקת מופע לזמננו "המפולגים", לדברי מיכאל פנטימן, במאי ההפקה הבריטית. "הסרט תמיד דיבר על ניכור, אבל המסר המוסרי שלו פשוט והוא שברגעים הכי מפולגים מהעולם, הגורל והטבע האנושי ימשכו אותנו בחזרה למשהו קהילתי יותר, משהו מלא תקווה יותר, משהו אוהב יותר." בכיכוב אודרי טוטו, הסרט מ-2001 כבש את לבבות העולם עם סיפורה המוזר והרומנטי על צעירה פריזאית שנסגת מהעולם אך מבצעת בסתר מעשי חסד לאחרים. הוא עובד לבמה עם מוזיקה ומילים של דניאל מסה ונתן טייסן, סיפור של קרייג לוקאס, שהושק בלוס אנג'לס ב-2015 והוצג במשך חודשיים בברודוויי ב-2017. לאחר הקבלה הפושרת בארה"ב, הוא "עובד כבדות", עם פנטימן בראשו, לפני שהתפרץ על הבמה בתיאטרון ווטרמיל ליד ניוברי בברקשייר באפריל השנה. הצלחתו הובילה לסיור בבריטניה, המסתיים ב-The Hexagon ב-Redding ובליברפול פלייהוס החודש לפני שיגיע לThe Other Palace בכחוונת החג מה-29 בנובמבר ועד ה-1 בפברואר.

מיכאל פנטימן

פנטימן חושד שההפקה האמריקאית המקורית נאבקה כי איבדה חלק מהרוח הצרפתית וה"לשון" של הסרט. "אני חושב שאולי להציגו עם תרבות אמריקאית מאחור, מבטא אמריקאי, מוזיקה אמריקאית, תחושה של אמריקניות, אולי זה היה מבלבל טונית," הוא מסביר. "גם ההפקה הייתה יקרה יותר, גדולה ומרשימה בדרכים רבות, ואולי זה שירת להכביד על משהו קטן ועדין ויפה." עם המלחין ומעבד המוזיקה בארנבי רייס, הם חזרו להסתכל על כל גרסה של הטקסט והשירים בהיסטוריית המופע כדי לנסות לחשוף את כוונתם המקורית של היוצרים. כעת הוא מתמודד לשעתיים ו-30 דקות עם הפסקה במקום 90 דקות של ברודוויי ללא הפסקה, אך יש לו חברה קטנה יותר של 13 שחקנים-מוזיקאים כולל כריס ג'ררד בתור נינו - התפקיד שגילם דני מק בסיור. פנטימן אומר שהם גם חקרו את המוזיקה המקורית של הסרט מאת יאן טיארסן, המלאה בהתייחסויות קלאסיות כמו דביסי ומהלר, לא כדי לשחזר אותה אלא כדי להבין את ה"רוח והלב והמהות" שלה. עם מעצבת מדלן גרלינג, הוא חיפש "ליצור" את גרסתם של הריאליזם הפואטי של הסרט, שהוביל אותו גם ליצור הפקה עם שחקנים שמנגנים את כל הכלים. "יש דברים שסרט יכול לעשות שתיאטרון לא יכול, וכשהתיאטרון מנסה לשחזר סרט, הוא תמיד נאבק ברמות שונות כי הוא לא זז פיזית באותה דרך ולא זז רגשית באותה דרך, כך שצורת השחקנים-מוזיקאים נתנה לנו מעט הרמה לגילוי הגרסה שלנו לקסם של הסרט." הוא מוסיף שהאטרקציה שלה לא נפגעה מגודל המקום בסיור הבריטי ב-20 תחנות, מה שלקח אותה ישירות מבית התיאטרון דמוי האסם עם 200 מושבים של ווטרמיל לתיאטרון New Wimbledon בלונדון עם 1,600 מושבים במאי. "נראה שבכל המקומות השונים, הקהלים מתחברים לזה באותה דרך."

השחקנית הצרפתית-קנדית אודרי בריסון, הידועה בתיאטרון פיזי כמו Cirque du Soleil ו-The Flying Lovers of Vitebsk, הייתה המועדפת על פנטימן לתפקיד הראשי בגלל "חנה ייחודית מוזרה" לאחר שעבד איתה על The Lion, the Witch and the Wardrobe בגני קנזינגטון בלונדון ב-2012. (היא שיחקה קיפוד.) "אודרי מביאה איכות מעט סוונטית שאני חושב שקיימת באודרי טוטו, אבל זה חותך מעט מהסוכר," הוא מציע. התוצאה, הוא מקווה, היא הצגה שמוצאת איזון בין היותה מרגשת ולא סנטימנטלית. "מה שמעניין הוא שחלק מהאנשים מעריצים את הסרט ואם הם מעריצים את הסרט, אז לוהם אוהבים את המחזמר, אך מה שהיה נהדר הוא שאם אתה לא אוהב את הסרט, אם אתה מוצא את הסרט מתוק מדי עבור התה שלך, אתה אוהב את המחזמר, וזה חלקית בזכות הביצוע של אודרי."

https://youtu.be/bvdYgX0HtxA

הוא מאמין כי המחזמר אמלי יהפוך לרלוונטי במיוחד עבור הקהל בלונדון. "אני חושב שאמלי עוסק בניכור, במיוחד ניכור בעיר הגדולה, אז פריז במקרה זה, והוא עוסק ברעיון שכשאתה יכול להיות מוקף באנשים, אתה יכול למלא את חייך בדברים שמרחיקים אותך מאנשים, ששומרים אותך מנותק. לא הייתי אומר שאמלי מנסה לעשות הצהרות פוליטיות גדולות אבל מה שהייתי אומר הוא שבנוכחות, אנחנו חיים בזמן מורכב, ויש יגידו מחולק." המסר שלו היה במיוחד מהדהד עם הצעירים בסיור, הוא מוסיף. "מה שמצאנו זה שיש לנו מעריצים, צעירים שרואים את המופע הרבה ומלווים אותו בכל רחבי המדינה, פעמים רבות, ואני מרגיש שצעירים מזהים רגע בחייהם שהם מרגישים מנותקים, אולי יותר כעת כשאנחנו חיים בזמן שבו המדיה החברתית וכל הדברים האלה קורים. אנחנו באמת חיים בזמן שבו אנחנו חווים מעין משבר בריאות הנפש לצעירים, חרדה בשיא, בעיות של זהות ודיסמורפיה. זהו עידן מורכב להיות בו צעיר ואתה יכול להרגיש מנותק ומנוכר. מה שמרגש אותי בזה הוא שיש אנשים שמרגישים שהם רואים תקווה בדמותה של אמלי או רואים תקווה בדמותו של נינו. הם רואים דרך החוצה מרגע המאותגר בניכור שלהם."

אמלי מציגה כעת בתיאטרון הקריטריון לונדון