ביקורת: מרי סטיוארט, תיאטרון אלמיידה ✭✭✭✭✭

ליאה ויליאמס בתפקיד מרי סטיוארט. צילום: מנואל הרלן מרי סטיוארט

תיאטרון אלמיידה

חמישה כוכבים

הזמינו כרטיסים למרי סטיוארט מתרחש בשנת 1587 והועלה לראשונה בשנת 1800, "מרי סטיוארט" של שילר מרגיש אקטואלי במיוחד בעיבוד החדש של רוברט אייק בתיאטרון אלמיידה. דרך הדמיה מחדש של הימים האחרונים של מרי מלכת הסקוטים, המופע מציג ראש ממשלה שמתמודד עם לחצים משפטיים ופוליטיים מנוגדים, מדינה מחולקת וחוסר ודאות בנוגע לרצון העם, מה שמהדהד בבריטניה של הברקזיט.

על אף שאליזבת I מעולם לא פגשה את בת דודתה שהיא הורתה להוציאה להורג, בלב ההצגה של שילר נמצא מפגש סודי בין השתיים בפארק בכלא של מרי בפותרינגיי. היא נבנית בהדרגה אל רגע זה דרך מערכה ראשונה, שבה אנו רואים את מרי נאחזת עדיין בתקוות להימלטות, ומערכה שניה שבה אליזבת וחצר לא כפופים לדיונים על הסוגיות המורכבות בהתמודדות עם האיום של מלכה קתולית שמתיימרת על כס המלכות האנגליה. זה שם את הסיפור במדינה עם יציבות שברירית לאחר עשרות שנים של תהפוכות, כשהמשטר הפרוטסטנטי נלחם בשרידי הקתוליות, מתוך חשש מתאים טרוריסטים בארצם ורוצחים שמגיעים מחו"ל, אשר מהדהדים חששות מודרניים ממצבי פאניקה של אסלאמיסטים.

צוות מרי סטיוארט. צילום: מנואל הרלן

רוח משאל עם ה-EU נקראת לדגל בדאגתה של אליזבת לדעת את רצון העם. בעוד ברלי מאוחר יותר מפציר במלכה "להיענות לקול העם - זה קול האל", היא רואה חברה חסרת הבדלים בין אמת לשקר שבה "האופן שבו דברים מופיעים הוא מה שהם באמת ואנשים לא מסתכלים לעומק, לא חופרים אל המורכבויות הכפולות של אמת הדברים".

ג'ולייט סטיבנסון בתפקיד אליזבת I והצוות. צילום: מנואל הרלן

המפגש בין מרי לאליזבת במערכה השלישית הוא מתוח ונוקשה שמתפרץ כששתי בנות הדודות נלחמות על הרצפה - פרט בלתי מכובד נוסף שלא נמצא במקור של שילר. לאחר מכן מדובר רק בשאלה של זמן עד למסקנה הטרגית, כשמרי הולכת למותה בכבוד ואליזבת נותרת לבד וננטשת על ידי בעלות בריתה, פושטת רגל מוסרית מהסירוב שלה להודות באחריות על ההוראה להוצאה להורג.

השתי המלכות מגולמות על ידי ג'ולייט סטיבנסון וליאה ויליאמס, אך בעיבוד ייחודי זה, ההפקה מחליטה מי משחקת איזה תפקיד בהטלת מטבע בתחילת כל הופעה. זה מרחיב את חקירת הטרגדיה למידת הבחירה שיש לאנשים ולמלכים. שתי הנשים נמשכות על ידי נחותויות פוליטיות וזרימות היסטוריה. מרי נתפסת משלמת על טיבע קשה, בעיקר באהבתה הלא שקולה לבעלה הרצחני לשעבר, בות'וול, בעוד אליזבת מרגישה שהיא רק "שפחה" שאינה יכולה ללכת אחרי ליבה בגלל הלחצים של להיות ראש המדינה. "הכתר הוא רק תא כלא עם תכשיטים," היא אומרת.

איילין ניקולס וקרמן מונרו. צילום: מנואל הרלן

כשהצפיתי, ויליאמס הציגה את תפקיד הכותרת בכוח עוצמתי ופחזני, תוך שימוש בגופה ובזרועותיה המושטות כדי להשפיע בנוכחותה. סטיבנסון הייתה מרשימה באותה מידה כאליזבת מכובדת אך טרודה עמוקה. בתפקיד היועץ הראשי שלה ברלי, וינסנט פרנקלין משלב ראש קריר עם תסכול בקושי מוסתר כלפי המלכה הפושרת. תמיכה חזקה מגיעה גם מג'ון לייט כלייסטר, המועדף הלא נאמן שלה, שהוא בסופו של דבר יותר מעוניין בקידום האישי שלו מאשר בסיכון חייו.

דניאל רבינס כחם ודיוויד ג'ונסון כדוויצון. צילום: מנואל הרלן

רוברט אייק מביים את העיבוד שלו, שנכתב בחרוזים לא מתחרזים, בבהירות ודיוק, לא נותן למתח להתרופף אפילו פעם אחת, כשהוא מועצם על ידי סצנה קולית מהרהרת שעוצבה על ידי פול ארדיטי יחד עם המלחינה לורה מרלינג. הבמה המעגלית הגמישה, שתוכננה על ידי הילדגרד בקטר, מתאימה ליתרונות הדואליזם בתכני ובנושאי המחזה. הפקה זו מציגה את נושאי שילר בדרך מרתקת וברורה, בעוד היא גם מותחן פוליטי מרגש ודרמה אישית מאוד על שתי נשים כלואות בכוחות גדולים מהן.

מופעים עד 21 בינואר

הזמינו כרטיסים למרי סטיוארט בתיאטרון אלמיידה