ביקורת: הבדרן, תיאטרון גאריק ✭✭✭✭

הבדרן

תיאטרון גאריק

26 באוקטובר 2016

4 כוכבים

הזמנת כרטיסים

אם הייתי יכול לבקר בתקופה היסטורית, זו הייתה לונדון של המאה ה-19 של דיקנס. לבוש כילד במעיל ארוך, הייתי מתגנב למועדוני הזמר והארוחה כדי ללגום ג'ין ולזלול צלע חזיר שמן; או, הייתי יושב בגלריה של איזה אולם מוזיקה, מביט מטה על הזמרים והחקייניות הגבריות, לפני שאתנייד ברחובות המרוצפים בערפל של נובמבר לקול הזמר השמח 'האיש הזקן שלי' שמזמזם בראשי. וסטה טילי, הטי קינג וג'ורג' רובי הצטרפו לבמות המוזיקה, אך עד שנות ה-50, הבידור המגוון הפופולרי הוכנס לצללים על ידי רוק אנד רול, רדיו וטלוויזיה. "אולם המוזיקה גווע," אמר המחזאי ג'ון אוסבורן, וזהו 'הבדרן' שלו, מחזה מבוצע בצורה מזהירה המהדהד את התפוררות האימפריה הבריטית ואת ירידת אולם המוזיקה, המסיים את עונת קנת בראנה בתיאטרון גאריק.

גרטה סקאצ'י בתפקיד פיבי רייס. צילום: יוהאן פרסון

מסגרת היצירה היא עיצוב הבמה החכם והנוגע ללב של כריסטופר אוראם, סמל לאולם מוזיקה שנגמר ולאומה לא יציבה. קשת פרוסצניום חלודה עם וילונות אדומים קרועים נשקפת מעל היצירה; מזוודות מושארות ובובת ונטרילוקוויסט נטושה מפוזרות על צידי הבמה, ונדמה כמעט כאילו רוחותיהן של וסטה טילי ודן לינו מסתתרות בין התלבושות הנטושות. לאור הזרקורים נכנס ארצ'י רייס (קנת בראנה), מתחמק ממסים, נואף ומופיע במוזיקה מתקשה. בתו, ג'ין (סופי מקשרע), מגיעה ללא התראה לבית שהוא חולק עם אשתו השנייה, פיבי (גרטה סקאצ'י), ועם אביו בילי רייס (גון גריינג'ר), מי שהיה בעבר מופיע מוצלח באולם. דיונים על עצרות אנטי-מלחמתיות, ויכוחים סוערים על רקע משבר תעלת סואץ, והחרדה הנגרמת מאיומים על בנו החייל של ארצ'י - מיק, מופסקים על ידי בדיחות שנונות, שירים וריקודי טאפ שמבצע רייס עצמו; אותו מלווה להקה חיה ג'אזית ורקדניו לבושים בצורה חושפנית אך בסגנון נוצות ופייטים. אך, כאשר בנו - שבוי מלחמה, נהרג, וכאשר אביו מתערב בקשריו עם הפילגש שלו, ארצ'י רייס נאלץ להחליט: להגר לקנדה, או להתמודד עם כלא בגלל אי תשלום מסים.

גון גריינג'ר בתפקיד בילי רייס. צילום: יוהאן פרסון

גרטה סקאצ'י מעניקה הופעה בולטת כפיבי הרגישה אך המשעשעת, ובילי רייס של גון גריינג'ר הוא זעוף, סרקסטי ומוחלט להפליא; סופי מקשרע כג'ין - דמות על סף מרד, מביאה את אותה מתיקות נעימה כמו בתפקידה של דייזי בדאונטון אבי. אבל, מעל הכל, סר קנת בראנה המרתק הוא מלך במלאכתו, שחקן בעל יכולות מדהימות, מרתק באמת לצפות בו. ארצ'י רייס שלו (תפקיד ששוחק במקור על ידי לורנס אוליבייה) הוא זלזול, אנוכי ומגמגם, ומציע את המעברים החלקים ביותר משתיין ביתי לזיוף ונוקשות על הבמה. הבדיחות המוכנות וההפסקות מרייס ברגעי אי וודאות מבוישות נשזרות בצורה חכמה לתוך הופעתו של בראנה, ובכך מדגישה את המאבק של מבצע אולם המוזיקה לזכות בקהל שהיה בעד הסצנה הדומיננטית של רוק אנד רול. בראנה כל כך טבעי ואורגני במציאות שקשה לשכוח שהופעתו מתוסרטת. בבימוי נפלא של רוב אשפורד עם השפעה ברכטית ברורה, ארצ'י רייס הזה יוצר מחדש את הקשר המופיע-קהל ייחודי לאולם המוזיקה.

בהשארת התיאטרון, לא ידעתי יותר על משבר תעלת סואץ ממה שידעתי כשנכסתי לתיאטרון, אך 'הבדרן' רלוונטי ביותר למשברים פוליטיים עכשוויים. התסריט עמום עם יותר מתישהו מונולוג ארוך, אך אני אוהב מחזה שמאלץ אותי לחשוב. עם כזה דיאלוג נרחב, תמיד יש חשש לתהדמה אך עם הצוות הזה והסקריפט הזה - אין סיכוי. בעזרת עיצוב התאורה התיאטרלי של ניל אוסטין, רקדניו של ארצ'י רייס והלהקה החיה, 'הבדרן' מציע זוהר אלגנטי שהוא, בעצם, חבל לפספס.

בכל אופן, הייתי יכול לראות את סר קנת בראנה אוכל קערת אגוזים ועדיין לחוש התפעלות ממנו.

'הבדרן' מציג בתיאטרון גאריק עד ה-12 בנובמבר 2016

הזמנת כרטיסים להופעת הבדרן בתיאטרון גאריק