ביקורת: האדם הטוב מסצ׳ואן, מרכז ברביקן לונדון ✭✭✭✭

מרק לודמון מבקר את הפקת יורי בוטוסוב למחזה של ברכט 'האדם הטוב מסצ'ואן' בתיאטרון הברביקן בלונדון

אלכסנדר ארנטייב ואלכסנדרה ב'האדם הטוב מסצ'ואן'. צילום: אלכס יוקו האדם הטוב מסצ'ואן

תיאטרון ברביקן, לונדון

ארבעה כוכבים

הבמאי הרוסי יורי בוטוסוב רכש מוניטין בזכות הפקות חזותיות מרהיבות ודמיון מחודש להצגות קלאסיות כמו ריצ'רד השלישי והמלט של שייקספיר, ועד פרשנות תיאטרלית דרמטית ליבגני אונייגין של צ'כוב. הפקתו האחרונה מפיחה חיים ורעיונות חדשים במחזה של ברטולט ברכט 'האדם הטוב מסצ'ואן', שהובא לתיאטרון הברביקן בלונדון (עם כתוביות) לאחר שפתח בתיאטרון הדרמה פושקין במוסקבה ב-2013. תוך שימוש בפסקול של פאול דסאו מהפקת 1948 של המחזה, בוטוסוב משלב מוזיקה עם חזות נועזת וגישה פיזית גבוהה לביצוע, ליצירת פרשנות מחדש נלהבת ועוצמתית של משל ברכט.

אלכסנדר ארנטייב ואנסטסיה לבדיב ב'האדם הטוב של לבדיב'. צילום: אלכס יוקו

בריאיונות, בוטוסוב מציין שהוא נמשך להעלות את המחזה הקלאסי לאחר מפגש עם השחקנית הרוסית המוערכת אלכסנדרה אורסוליאק שאת תפקיד הראשי נתן לה. נסיעה ללונדון עם ההפקה, היא מביאה פיזיות מרשימה לגילום שלה של שן טה, הזונה שמנסה לעשות טוב לסובביה לאחר שהוענקה לה הון קטן על ידי האלים. אך היא מגלה שטוב לב בלבד לא מאפשר הישרדות בחברה קפיטליסטית כוללנית, ולכן היא מאמצת את התחפשותה של בן דוד גבר לא רחום, שוי טא, שיכול להתערב לקבל החלטות קשות שאינן מונחות על ידי הלב. כשן טה, היא דמות שיש להעריץ אם כי פתטית באיפור מרוח, כשהיא מועדת על עקבים גבוהים, גרביונים קרועים ומעיל גשם PVC שחור, אך היא נעלמת אל תוך אניו האלגנטי לבושו בכובע גנגסטר ושפם מודבק. בעולם הזה שבו רעב ועוני לעולם אינם רחוקים, מתברר שטוב יכול להתקיים רק לצד רע ושני אלה אינם ניתנים ליישום. בוטוסוב מדגיש את הדואליות הזו באמצעות הקרנות חוזרות של תאומים, ובמקרים מסוימים מצליח להביא את שן טה ושוי טא על הבמה באותו זמן ליצירת אפקט דופלגנגר מטריד.

אלכסנדר מטרוסוב מרשים כחבר היחיד של שן טה, מוכר המים ואנג, שיכולתו לתקשר עם האלים מוסברת על ידי תיאורו כאדם עם תסמונת דאון - רמז מקומם למיתוס הישן המקשר את המצב עם יכולות על טבעיות. האלים "הנכבדים", המוצגים על ידי אנסטסיה לבדה כמי שאין להם עוצמה כאן אלא פצועים, ברוב הזמן נטולי חיים. בעוד ברכט רצה שהתיאטרון שלו ידגיש שאי צדק ניתן להיאבק בו, ששינוי אפשרי, ההצגה הזאת מציעה חזון יותר ציני, שבו לפי אחד השירים של ברכט, חברה צודקת תושג רק ביום "לעולם לא".

אלכסנדרה אורסוליאק ב'האדם הטוב מסצ'ואן'

למרות שהמחזה בעיקרו ממוקם בעיר גדולה במחוז סצ'ואן בסין, ברכט העניק לבמאים מודרניים תירוץ לא להציג שחקנים מזרח אסייתים עם טענתו שהמיקום מייצג "את כל אותם המקומות שבהם אדם מנוצל על ידי אדם" - סוג התירוץ שלא הרשימה את המבקרים של חוסר הליהוק האסייתי ב'בעומק של אהבת מתים' של הווארד ברקר, שהתרחשה בסין העתיקה המיתית, בתיאטרון הדפוס לפני שנתיים. תוך ניצול מלא של הבמה המרחבית בתיאטרון הברביקן, המעצב אלכסנדר שישקין יצר תפאורה נוקשה של עצים חסרי עלים שמרמזת מעט על הסביבה הסינית אך יותר על עולם דמדומים קודר שבו השמש לעולם אינה זורחת, המתוכנן באופן אטמוספרי על ידי מעצב התאורה אלכסנדר סיבאב.

אלכסנדרה אורסוליאק ב'האדם הטוב מסצ'ואן'. צילום: ויקטוריה לבדה

רגעי השקט נדירים בהפקה הזו שבה השחקנים כמעט כל הזמן בתנועה, על סמך מה שבוטוסוב מתאר כ"פלסטיות התנהגותית". האנרגיה הזו מלווה במגוון מוזיקה בסטיילים מג'אז ובלוז ועד קלאסי, שהולחנה בביצוע חי על ידי להקה תחת ניהולה המוזיקלי של איגור גורסקי. שיריו של ברכט ודסאו נותרו, בעיקרם עדיין מושרים בגרמנית מתוך כבוד לשירתם, אך הרבה נוסף כולל, באופן מפתיע, המנגינה הרגשית של ריוצ'י סאקאמוטו מהסרט 'חג המולד שמח אדון לורנס'. הליווי המוזיקלי מוסיף עוצמה רגשית למתאר מחדש המודרני הזה של קלאסיקה שכמעט ולא מעמידים בבריטניה, מכבד את הסגנון התיאטרלי המכוון של ברכט אך עם ברק ויזואלי שמוסיף יופי והתרגשות.