ביקורת: הצפייה, תיאטרון הדוב הלבן ✭✭✭

מארק לודמון מבקר את המחזה של ניקולס לימ "התצפית" בתיאטרון הוויט בר.

התצפית תיאטרון הוויט בר, לונדון

שלושה כוכבים

הזמינו עכשיו

במחצית הראשונה של שנות ה-40 של המאה ה-17, התפרצות חדשה של היסטריית מכשפות פרצה באנגליה, בהנהגת מתיופס הוקינס, שכינה את עצמו המכשף הראשי. יש המעריכים כי הוא היה מעורב במותן של כ-300 נשים בין 1644 ל-1646, ובכך הפך אותו ואת עמיתיו לאחראיים על יותר אנשים שהתלו ללא כשפים באנגליה מאשר במאה השנים הקודמות. שלטונו של טרור זה היה בעיקרו של סרט האימה הקלאסי "המכשף" משנת 1968 בכיכובו של וינסנט פרייס, ותקופה אלימה זו של ההיסטוריה עוררה השראה למחזה החדש "התצפית" מאת ניקולס לימ.

צייד המכשפות הוא ויליאם טברטון, אשר לאחר מותו המסתורי של אשתו, חזר מלונדון לבית המשפחה בגלינווד בפנז (במזרח אנגליה, שם הוקינס האמיתי נלחם בקרב נגד השטן). עמו שני ילדיו, גרייס וג'יימס, שניהם מתקרבים לגיל הבגרות אך עדיין מתפעדים מאביהם הכריזמטי והבריון. המתחים עולים לאחר שטברטון מביא את חברתה לשעבר של גרייס מבת הילדות, בת', לבית כחשודת מכשפה. כבולה לכיסא וחסרת מזון, עלייה להישמר בקביעות על ידי כל אחד מבני המשפחה בתורם כך שיכולים לראות אם זהותה האמיתית כמכשפה תתגלה דרך ביקור של השטן או אחד ממשרתיו.

בין אם היא מכשפה ובין אם לא, נוכחותה של בת' שוזרת קסם מוזר על המשפחה שמביא לחשוף סודות על עצמם ועל עברם, ומראה שאף אחד לא חף מפשע כמו שהוא נראה. בזמן שהיא עוברת את "התצפית", בת' מתגרה ומאתגרת את גרייס וג'יימס עם שאלותיה ודבריה, מה שהופך את המתבוננים לנצפים.

בת' החכמה והשאפתנית, חטאה היחיד כנראה הוא טבעה ה"חופשי והתוקף בחריפות" שמסמן אותה כאישה שלא מתאימה לחברה המרכזית. רדיפתו של טברטון כלפיה נעשית גברית יותר ויותר בשל סיבות שמתבררות מאוחר יותר, מדגישה את דאגת המחזה למקומן של נשים שמאתגרות את הקונבנציות בחברה פטריארכלית.

הכתיבה מכילה רגעים של יופי לירי אך בעיקר היא מרגישה מודרנית ודיבורית, עם נגיעה של ההומור למרות הנושאים האפלים יותר. שלושת הדמויות הצעירות יותר יוצרים עולם של יריבות ילדות ורכילות כפרית שהתבגרה להאשמות זדוניות וחסרות מחשבה. בלי לחשוף יותר מדי, הסיפור מתפרץ בצורה מרשימה בסיום מלא פעולה שמגיע כהפתעה בסוף מה שהיה בעיקר דרמת משפחה מהורהרת.

ישנן הופעות טובות כולל קרי גודרסון כבת', ג'יני דיקינסון כגרייס וראיין וויטל כג'יימס. אלכסנדר נאש מתאים בתור המכשף הפנאטי המזריע איום גברית אלימה כשהוא על הבמה. בבימויו של הכותב, המחזה כולל קטע מוזר ומרתק של תנועה בליווי פסקול של אמיליו האריס שמגביר את המתח התת-קרקעי, אף על פי שזה מרגיש בלתי תואם לטבעיות יתרת ההפקה. זהו הבכורה של חברת התיאטרון החדשה ראגד קרואו ויש תקווה לראות יותר מהיחוס הזה בעבודותיהם העתידיות.

סיום ב-20 באוקטובר 2018

הזמינו עכשיו ל-"התצפית"