ביקורת: מיטה וידיות המטאטא, תיאטרון רויאל נורוויץ' (סיבוב הופעות) ✭✭✭✭

מבקרת התיאטרון שלנו, ליבבי פֶרְווְס, סוקרת את המחזמר 'מיטה על זיקוקים' של דיסני בתיאטרון רויאל נוריץ' כחלק מסיור ההפקה בבריטניה. מי צריך פנטומימה? מעוף מבדר ומסוגנן בדרכים.

דיאן פִּילְקִינְגְטוֹן ב'מיטה על זיקוקים' סיור. צילום: יוהאן פירסון 'מיטה על זיקוקים' המחזמר

תיאטרון רויאל נוריץ' (סיור)

4 כוכבים

לוח זמנים לסיור 'מיטה על זיקוקים'

ההצגה הזו, אשר נהניתי לראותה בתיאטרון רויאל נוריץ' מלא עד אפס מקום לצד רבים מילדים קטנים ונלהבים, יודעת בדיוק איך לתפוס את תשומת הלב שלהם מההתחלה. חדר שינה ביתי עם חלון מרכזי נקי מתפוצץ בקול פיצוץ עז, ומחסן דמוי מגדל מתפורר. שלושה ילדים נותרו יתומים, מטולטלים סביב ברכבות פינוי, מושלכים למוזיאון אזרחי מפחיד ומחכים לבית זמני. הבימוי של קנדיס אדמונדס מציע התחלה עזה, המתוגברת על ידי עיצוב הנודד של ג'יימי הריסון ולהקת כלי הנגינה האמיתית המתחמת את תהילתה בבור התזמורת לפני תחילת ההצגה (חלק מהילדים מגניבים עצמן על שפת הבור בנרגשות לפני תחילת ההצגה, מבינים שזה אמיתי ולא סרט).

הצוות הראשי של 'מיטה על זיקוקים' סיור בריטניה. צילום: יוהאן פירסון

מוצאו של המחזה מעניין: בשנות ה-40, לפני שכתבה את סדרת 'השואלים' המפורסמת יותר, כתבה מרי נורטון שני רומנים על שלושה ילדים והמכשפה הרצינית השוכנת לידם. אגלנטיין פרייס כישפה ידית מיטה כך שהמיטה המברסית תוכל לעוף איתם לכל מקום שירצו אם סובבו אותה באחת הדרכים - או לכל תקופה שיבחרו אם סובבו אותה בדרך אחרת. הרפתקאות מטורפות מגיעות, כולל מסע להצלת אמליוס, נקרומנסר מימי הביניים שנטענים עליו כשפים. צמחתי על הספר ויכול להמליץ עליו. הסרט המוזיקלי של דיסני מ-1971 שלקח מעל על עצמו (עם מוזיקה של האחים שרמן) הסיר לגמרי את מסעות הזמן, הפך את הילדים לפליטי מלחמת העולם ה-2, ונתן למכשפה מיס פרייס משימה להביס פלישה גרמנית.

זה בהחלט הוגן, ולא היה זה הפקה של דיסני בלי ריקודים מטורפים גדולים ('רחוב פורטובלו' במיוחד טוב), בלט תת-ימי של דגים זוהר, ומערכת היחסים הרומנטית והקומית המתפתחת בין המכשפה לאמליוס (הפעם קוסם כושל עם חנות בדיחות). אבל איך, בהתחשב בקסם, זה יעבוד על הבמה?

רחוב פורטובלו. צילום: יוהאן פירסון

התשובה היא, 'בצורה מבריקה!'. מבוגרים המחפשים משהו שאינו פנטומימה טהורה בחורף הזה, ואינם מחפשים את העלויות הגבוהות והעלילה המוזרה של 'פרוזן', בחסרה תהליך טוב. דיאן פילקינגטון היא מכשפה בעלת רוח חיים, מכובדת ומרתיעה בתחילה לילדים (כאן מנוהלת בתור נערות קוקני), אך יש לה עדינות רגשית אמיתית ומחוות גופניות שובבות ככל שהיא מתמודדת עם המטאטא הלא צייתני הראשון שלה. כן, הוא מתרומם בצורה מרשימה, אפילו מסוגל להעביר אותה כביכול דרך מסגרת חלון. המיטה גם עפה, שוב ללא מוסבר על רקע אפל מחוכם. יש קצת קסם יפה בשטח בפרק האי הטרופי, מפילקינגטון וצ'ארלס ברנטון כאמליס, והמוצגים המוזיאוניים של שריון ונשק מרושמים אך בצורה מרשימה לנוכח ההונגרים בראש.

החברה של 'מיטה על זיקוקים'. צילום: יוהאן פירסון

אבל אחד הדברים הגדולים לגבי תיאטרון ילדים טוב הוא להראות מספיק מהעבודה, הטריקים והציוד הביתי הפוטנציאלי, כדי לשלוח את הילדים הביתה נחושים להכין את ההצגה שלהם. אנחנו צריכים את זה יותר מאי פעם, כאשר הדרמה בבית הספר נשחקת או הופכת לטריטוריה תרפיתית. כך שיש כאן בובות (שני דמויות הופכות לארנבות נחמדות, ומספר דמויות חיות נהדרות על האי בהנהגת אריה נמלול זכרוני פתאום בנאומים שהזכירו לי שעונת כנסי המפלגות מתרחשת). בזמן שהחרבות עפות באוויר בצורה קסומה והנעליים מתנועעות לבדן בקרב מוניינת תישירות שבזמינות של היצירה, ועוד צליל מהפעולה האקטורית ממצמצים עלינו בעת ובעונה אחת, וצוות מהותי ופקח הופך כל דבר להתקדם במהרה.

הילדים של 'מיטה על זיקוקים' סיור בריטניה. צילום: יוהאן פירסון

ויש גם רגשות אמיתיים. חשבתי שהדיסניפיקציה תסיר את עצב המלחמה אחרי של מרי נורטון, אך הסצנות האחרונות מלהיטים לבד למשך זמן מסוים, הופכות להיות מרגשות בבכי ככל שהילדים מקבלים שאף אחד מהדברים לא קרו מחוץ לדמיונם, שההורים עדיין מתים, ושלושת היתומים לבד במקומות זרים ומפליאים. הילדות בשורה לפנים פצחו, בצורה קטנה. אך המציאות לוקחת את שלה: המטאטאים הקסומים והידיות המיטה הקוסמיות מצוינים בדרכם, אבל האדנות הבוגרת מנצחת הכול. הילדים הכירו בכך גם כן.

הצטרפו לרשימת הדיוור שלנו

https://www.youtube.com/watch?v=rp77V3XJwvw