ביקורת: פעם, תיאטרון ניו וולסי ✭✭✭✭

פול טי דייויס מבקר את המחזמר זוכה פרס טוני של גלן הנסארד ומרקטה אירגלובה 'פעם', אשר עושה את הופעת הבכורה האזורית שלו בתיאטרון ני וולסי.

אמה לוסיה (נערה) ודניאל הילי (בחור) ב'פעם'. צילום: מייק קווסנייק פעם

תיאטרון ני וולסי, איפסוויץ'.

11 בספטמבר 2018

4 כוכבים

הזמינו עכשיו

לקח זמן עד שמחזמר הזוכה בפרס טוני של גלן הנסארד ומרקטה אירגלובה יגיע להופעה אזורית, אך ההפקה המשותפת הזו בין תיאטרון ני וולסי ותיאטרון קווין, הורנצ'רץ', בהחלט הייתה שווה את ההמתנה. זהו סיפור פשוט לכאורה על מפגש בין בחור לנערה: הוא זמר רחוב מדבלין הקרוב לוותר על המוזיקה עם לב שבור מקשר קודם, והיא מלאה באופטימיות והיגיון פשוט, המניעה והמניע לשינוי. בתוך שבוע חייהם משתנים לנצח, כשהם לוקחים הימור על עשיית דברים פעם אחת - הקלטה של שיריו, העזה להמשיך לחלק הבא של הסיפור. אנדה וולש, שכתב את המחזה, קורא לזה סיפור אהבה 'בלתי נראה' שמתעורר פתאום ומרגש את לבך עוד לפני שתחוש בו. זהו גם על זהות, עם הרבה כיף במפגש בין הדמויות האיריות והצ'כיות, ועל אהבה מעבר גבולות ומחסומים.

הקאסט של פעם. צילום: מייק קווסנייק

הבמאי פיטר רואו יצר מוניטין רצוי במתקן זה להופעות שחקנים/מוזיקאים, ו'פעם' הוא התאמה מושלמת לתיאטרון ני וולסי. האנסמבל הוא מהמם, מחליף כלים בקלות ועובד יחד עם יופי הרמוני. עם זאת, ההצגה שייכת לאמה לוסיה בתפקיד הנערה, הופעה יוצאת דופן של חום, היגיון פשוט, עידוד ושבריריות. הנערה נשואה, אם כי פרודה, ויש לה בת צעירה, אלו המחסומים שהיא לא יכולה לשבור, אבל היא כן שוברת את לבך עם נגינת הפסנתר שלה וזמרתה.  ישנה אנחה נשמעת בקהל כשכתוביות חושפות שאומרה בצ'כית פירושה 'אני אוהבת אותך', אף על פי שהיא אומרת שיירד גשם. דניאל הילי הוא התאמה מושלמת לבחור, למרות שמצאתי כמה מקצב ווקאלי שלו בתחילה רועשים מדי ובהימהמה, אבל הוא מתמתן כשהנערה מרככת אותו והוא גדל כשהמוזיקה מתקדמת. דרך הנערה אנו פוגשים את משפחתה, וקייט רובסון סטיוארט בוהקת כרזה, ולויד גורמן מנצל בעומק האפקטייב את הקומדיה בתור סבק.  מצאתי את שון קינגסלי פנטומימי מעט כבילי, בעל חנות המוזיקה, הופעתו המוגזמת אינה עומדת בקנה אחד עם מצב הרוח של המופע, אבל הקהל נהנה מאוד מהופעתו. סמואל מרטין הוא מזיז הצגה כמי שמנהל הבנק, נואש לבטא את יצירתיותו ולברוח מהשולחן, מנצל במלוא הכוח את שירו המצחיק 'נטוש בברנדון'.

הקאסט של פעם. צילום: מייק קווסנייק

בעיצוב המיקומים הרבים היפה של ליבבי ווטסון, ההצגה ממש זוהרת כשהאנסמבל עובד יחד, הגרסה הכוראלית של זהב מרטיטה, ובכל המופע הווקאלים מתמזגים עם האקוסטיקה של התיאטרון, זהו מופע מהמם. שיר הלהיט הוא 'נופלים באיטיות', וספר וולש שומר על המציאות של הסרט, זה לא מחזמר 'ג'אז הנד', למעשה, יש בו מלנכוליה במקומות מסוימים. אבל זהו רומנטי ביושר כמו נשיקה מתחת לפנס רחוב בכביש המרוצף בגשם, והחזרה על 'נופלים באיטיות' בסוף כל כך מרגשת שתרצו לראות את ההפקה הזו יותר מפעם אחת.

תיאטרון ני וולסי עד 22 בספטמבר 2018

תיאטרון קווינס הורנצ'רץ' מ-3 עד 20 באוקטובר 2018